[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דוגי דוג
/
לוותר

זה קשה לוותר.
זה קשה לוותר כשלא נשאר עוד שום דבר אחר.
ומה נשאר לי?
יום אחד אתה הולך לישון לבד.
לבד במיטה, לבד בחדר, לבד בעולם.
כאילו אף אחד לא יודע שאתה קיים יותר.
רק היא ידעה.

אתה שומע חבר מספר על הבחורה שהיתה שלו פעם. אתה לא מצליח
להזדהות עם הכאב שלו.
כי הרי הוא לא יודע, אף אחד לא ידע שהאובדן שלך הכי כואב, כשזה
קורה לך - זה תמיד הכי כואב.

עוברים שבוע, שבועיים, התמונה בראש מתחילה להיטשטש. אבל הלב
עדיין זוכר ברור.
אתה מתחיל לתהות אם גם הזיכרון של התחושה שלה, שלכם, יום אחד
יטשטש גם...
או אולי עדיף כך?

אני מאבד את הראש. ואין מי שיחבר לי אותו בחזרה הפעם.
אין מי שיאסוף את החתיכות, את השברים.
עכשיו נשאר רק להיות מוטל מפוזר על הרצפה. מדשדש בשארית העולם
שנשארתי בו לבד.

אני רוצה להתכווץ ולהתחבא בפינה עד שיעברו החיים שנשארו
בלעדיה.
חיים מסריחים מריח הזבל אליו נזרקו חיי איתה.
אני נתקף שיגעון קטנות.

אני רוצה להידפק, להמרח, להתפורר, להטשטש, להתפוגג, להעלם.
רוצה להתמכר - לאלכוהול, לסמים, לטירוף.
רוצה להיגמל, להגמל מגעגועים.
לא רוצה להיות הגיוני יותר.
מה ההגיון בלהיות הגיוני עכשיו?

יש אנשים חזקים כל כך. איך הם עושים את זה?
איך הם מאבדים את עולמם וממשיכים לחיות בעולמנו?
אני לא מצליח להבין בנאדם שאיבד את כל חייו וממשיך לחיות את
חייו האבודים.
שכנוע עצמי הוא רמייה עצמית. הרי אין עוד באמת סיבה.
קדימה! למה את מחכה? תסיים עם זה! עכשיו! כשזה עוד... כשזה עוד
הגיוני...

אולי הם יודעים משהו שאני לא. איפה הבחור שסיפר להם?
שיעזוב הכל ויבוא, שלא יפספס אותי. שיגיד לי איך.
אני צריך אותו עכשיו.

לחשוב על חייה עכשיו זה כמו מדע בדיוני.
הרי לא ייתכן שקיים יקום מקביל כזה שממשיך לנוע במקביל לשלי.

יש מישהי אחרת שרוצה לשמוע? מישהי שמוכנה להקשיב?
לא אכפת לי מה היא תגיד. רק שתקשיב.
ואז, בסוף, כשלא ישארו לי עוד מלים בראש. אולי גם אני אשמע.

הרי הכי קל להיות לא אנוכי כשטוב לך בחיים. החוכמה היא עכשיו,
כשאתה על הקרשים, עכשיו שיהיה לך אכפת, עכשיו נראה אותך שומע
על העבודה החדשה שהוא קיבל, על הבחור שהתחיל איתה בפאב.
לא! עכשיו אני כואב ואף אחד לא יקח ממני, ואף כאב אחר לא יסיח
דעתי.
עכשיו זה רק אני והכאב, עד שהוא ימוג.
או אני.

הלוואי שלא היה כלום מעולם. הלוואי שהייתי נשאר לבד עד עכשיו.
הלוואי שזה היה מישהו אחר, לא אני, מישהו עם לב חזק יותר.
מישהו שיידע לוותר.

יכול להיות שעכשיו היא רק סיפור?
יכול להיות שהיא חיה? שהיא ממשיכה לחיות? איך היא ממשיכה?
בלעדי?
יכול להיות שגם היא ויתרה?
זה בטח היה קשה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כדי שהמחשב יהיה
אידיאלי, הוא
צריך לצאת
למילואים, לנסוע
לחו"ל ולענות
"מצטער, טעות.
המחשב הוא בסך
הכל בנאדם".


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/7/06 14:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוגי דוג

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה