אתם מכירים את ההרגשה שיש לפעמים כשהולכים ברחוב ומולכם הולכת
איזה אחת ממש ממש, אבל ממש מכוערת ושמנה, שנראית כמו רוזאן בר
ביום גרוע במיוחד, והיא הולכת בטייטס צמודים מאוד שמבליטים את
התחת והירכיים העצומות שלה, והמראה של הגוף בבגדים הצמודים
האלה מעלה בכם חלחלה, אבל אתם בכל זאת לא יכולים שלא להביט
לעברה, למרות שהיא דוחה? אתם מביטים לצד או למדרכה לכמה שניות
כדי להוכיח לעצמכם שאתם לא סוטים אלא אנשים נורמליים אבל אתם
חייבים להעיף מבט שוב בדבר המזעזע שלפניכם.
מכירים את ההרגשה ?    לא ?      לא מכירים ?     בטוחים?!
מצוין! גם אני לא!  רק רציתי לוודא שאנשים נורמליים הולכים
לדעת את מה שאני הולך לספר כעת, מאחר ורק אנשים נורמליים
כמותנו יבינו את מה שאני רוצה לספר.
רציתי לספר על חבר שלי שקוראים לו שוקי. שוקי הוא בחור אמיתי,
רגיל ונורמלי כמו כל אדם, הוא אוכל, שותה, מדבר וגם לפעמים
צועק. שוקי קיים! אני יודע את זה, הפסיכולוגית שלי מאמינה לי,
ואני בטוח שגם אתם מאמינים.
הלכתי לבית ספר, ודני צחק עלי. קרא לי משוגע, ואמר ששוקי
דמיוני ובכלל לא קיים.
דחפתי אותו מהחלון!
שוקי אמר לי.