נוסע לצפון וחוזר ושוב נוסע (צבא).
נרדם על ההגה וקם.
שם יוהאנס פאסיון חזק-חזק. החום המעיק מתחרה במזגן
כמו היה מנסה לסמל דבר מה עבורי -
המאבק הבלתי פוסק של החיים.
נוירונים שואבים יונים כדי לשמור על מתח הממברנה,
תאים טוענים עצמם באדנוזין-טרי-פוספט
מה אשאב לעצמי? ומאיזו באר.
ריקנות ממלאת אותי. וכבר
חדלתי מלראות את הסימנים.
הזמן לא נעצר. הימים זורמים בשצף-קצף. הלילות טרופים
והתקווה, בת אלפיים, זקנה קפצה עליה
ידיה רועדות. כבר שכחה
עצמה לדעת ולא תדע דבר פרט אולי
לגבינת הקוטג' בארוחת הבוקר.
ומתי תבוא אחות רחמנייה תנגב מסביב לפה.