הסתובבנו סביב הכסא הריק
משחקים יחדיו במשחק הכיסאות
כשנתיישבת נתעטפו פנייך
לא היתרת לראות.

כפני כלה כבושות
עוטפות בלובן הינומה
הגעתי עדייך
תחתית הר המור, איומה.

שמלתך עלייך כלבנת הספיר
ואת בכסות עדיים
התלחשי לי מי את?
מי המלבישך לבוש שנים?

זה הכסא רבות בקשו שבת בו
המצאת שם מקומך?
המקומי זה עלי הדר,
בשבתי לידך?

הבטתי במקום שבו ישבת
אותו כסא הריק,
סבבנו אותו כסובבי מזבח
והוא שירת מילותייך שותק

נתיישבתי במקום שהותרת אחרי לכתך
והאדמה את הד פסיעותיך שמרה
ואת מעט החום הנותר בו
אספתי חדרי ברוח נסערה