אני קם מהכיסא, עדיין משנן בראשי את המשפטים שתכננתי לומר, עוד
מהרגע שקראתי את עלון ההרשמה.
"שלום, קוראים לי תומר. אני בן 28 ומכור לאהבה.
אני נוטה להתאהב מהר ובאותה מהירות ואינטנסיביות, אני גם
נופל.
בפעם האחרונה שזה קרה, לפני שבועיים בערך, התאהבתי במישהי
שנראתה לי מושלמת... הכל זרם כ"כ יפה ומהר, רק שבסוף, כמו בכל
סוף -
מצאתי את עצמי לבד במערכה... ואותה מצאתי עם האקס שלה...
במיטה."

אני מסתכל מסביבי, קצת נבוך שהוצאתי את הכל.
אפילו עם דני, החבר הכי טוב שלי, קשה לי לדבר על הנושא הזה.
הוא תמיד אומר לי "הן לא שוות אותך, יום אחד תמצא מישהי
איכותית"
אבל כמו כל המכורים - אף פעם לא הקשבתי לו. מבחינתי - כולן
איכותיות... לפחות בהתחלה.

נועה המדריכה מסמנת עם ראשה ליתר הקבוצה -
" אנחנו אוהבים אותך תומר"
נו בטח, חשבתי לעצמי. ברור שאתם אוהבים - הרי אתם מכורים!

אחרי עשרה מפגשים אני מתחיל לקלוט את כל הטעויות שעשיתי עד
כה.
הבנתי שקודם כל אני צריך לאהוב את עצמי, ושהתכונות שאני כ"כ
מתלהב מהן בנשים - ובגללן אותן תכונות גם נתלה בהן קשות - בעצם
כבר קיימות בי.
אני חושב שאני מתחיל להחלים - ומספר ליובל, החונך שלי, שהצלחתי
לדבר במסיבה עם בחורה מבלי לרצות את מס' הטלפון שלה.
פשוט נהנתי מעצם השיחה.

יובל הוא כזה חבר טוב, תמך בי לכל אורך הדרך, גם כשהתאהבתי
במאבטחת שבכניסה למקום פגישות הקבוצה.
אני כ"כ שמח שמצאתי את הקבוצה.
אני חושב שאני בדרך הנכונה.
ככה גם אמרה לי נועה, המדריכה.
היא ממש מקסימה אגב, ממש חכמה וכ"כ מתוקה...
הפעם, יש לי הרגשה טובה...