אמא באה ואמרה לי: "אל תדאג בני,
אני תמיד איתך."
ואני לא ידעתי מה היא רוצה.
היא אמרה שיש אנשים שרודפים אחריה,
ואם יתפסו אותה אז לא תהיה לה ברירה.

לברוח - ממשטרת ההגירה.
להסתתר - צריך למהר.
להילחם - על הילדים.
גם להם יש חיים.

אבא חזר, תשוש כרגיל
הוא ניקה ת'חרא של איזה פיל.
כל לילה אני שומע אותו בוכה,
רק להיות חוקי זה מה שהוא רוצה.

לברוח - ממשטרת ההגירה.
להסתתר - צריך למהר.
להילחם - על הילדים.
גם להם יש חיים.

עכשיו, תגידו לי אתם, לא כואב לכם
לראות את כל המגורשים האלה בוכים,
ואת הילדים שלהם משאירים?
איפה הלב של האנושות המזורגגת הזאת?
לראות ילדה אפרו אפריקאית אוחזת בדובי
מלוכלך ומדברת עם אבא שלה מבעד לסורגים
על זה שהוא רק רצה לתת לה אוכל,
ועל מה כלאו אותו? על זה שהוא לא חוקי?
הם מפחדים שלא יעצרו אותם,
הם רוצים לעבוד יותר מאיתנו,
הם מכבדים כל מקום עבודה,
ואנחנו עצלנים, לא פלא שיש הרבה מובטלים
חפשו עבודות, לא חסר.
גם ככה המדינה הזו לא חוקית,
כולנו לא חוקיים,
כולנו נחשיים, מנסים להכיש את החלש עד זוב דם,
לראות את החלש גוסס.
חרא של אנשים
כבר לחרא יש יותר רגש.
כלבים
כולכם כלבים.