|
בוהה ארוכות
מין תחושה הולמת שכזאת
משתוקקת דקות ארוכות
שלא תגמר ההמתנה הזאת
את נינוחה בשרוואל
כמו גולשת בלי משים
בתוך הכפכפים
כל כך קרובה
ועם זאת
רחוקה אנושות
ערב של צפי שגרתי ומטריד
הופך ברגעים לחושני להחריד
הכל נעלם מסביב
זה רק אני את והמסך הקטן עם כל השמות שהם לא אני
מתפללת שלא יופיע לעולם
שנשאר כך
באותו רגע,באותו חלום
שלי
בו אני את והמבט הטיזרי
כשהכל הופך סביבי שקט
וההמון הופך לאדם בודד
אובד
אני שומעת מילים שכמו הזיתי
"דנה,אני אטפל בך"
(לזה אכן קיוויתי)
את ניגשת
לא מהססת
(אל תתקרבי,אני נושכת)
שיו את הורסת
משהו בצמה הפשוטה,הקלועה בסרט
משהו בהליכה,בדיבור
אותי טוטאלי ממיס
ואת מתעניינת
מה קרה למכשיר
ואני בחיוך כבוש מספרת
(ורק חושבת כמה חבל יהיה אם אותו אצטרך להטביע פעם נוספת רק
כדי לחזור לפה.)
את מחייכת
חיוך כזה נדיר
שעושה לפרפרים בקיבה שלי לשיר
את פשוט מלאכית
שגית.
זה לא נורא שבסוף התקשרת מחסום להודות
זר פרחי שדה אלייך שיגרתי ולא במעושה
את פשוט שווה את זה
עם מכתב קצר מתוודה
את פשוט עושה לי את זה
אבל כנראה זה לא זה
כמה הייתי נותנת כדי שתחייגי מהנייד שלך
איך אמרת-"גברת גברת יצאת..."
מדהימה כל כך
אני יודעת שזה חצי מסויט
ושלבהות זה לא בדיוק לדעת אותך
אבל חשמלת אותי במבט
הארת לי את הלילה שאחר כך
רק חבל שלא לך
מעט עצוב לדעת שלא שוב
שאת לא תרצי להוסיף ואותי להשאיר נפעמת
הדנה של הערב כעת מעט דוממת
מדממת.
זה בסדר
הרי זהו איננו סרט
ואת אחרת
לא נשארת,
עם הטעם הטוב שיכל להיות ממך מתקדמת
והלאה עוברת
עד הבאה
שתגרום לי צביטה
תלטף בנוכחותה
מוקסת
אבל בינתיים מסתבר סתם הוזה
|
|
החיים הם כמו
סרט של ג'וליה
רוברטס - ארוך,
מתמשך, חסר טעם
ובעל סוף מאכזב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.