ומכל פניה
עולות פנייך
כמו צל
המבקש להשתחרר מאדונו
וחיוכך עולה
משאיר אחריו שביל לא מסומן
יכולתי לראות אותו מבעד
לחלונות הראווה
מבקש להינצל
מכל הדממה
מראות שלא יכלו להחזיק עיניים
ואת בינתיים,
נשארת שלמה
בתוך האריזה
שום דבר לא ישבר
יתנפץ וידמם
כל אחד מכיר את דרכו
הולך, לאט
מבין כל התשובות
אל שער השאלות
יכולנו, להשאיר לעצמנו
קצת יותר ממה שהיינו צריכים
ללילות זרים
שהחלון מציג סרט סערות
ודמותך עולה מכל חלון
עינייך לא מתפתלות
מתיישרות כמו קצב
עד, שהיד נוגעת במקרה
לא הצלחתי לפענח למה היא התכוונה
אולי מכל טעות
ניקח, לעצמנו קצת יותר
ודמותך נשארת בי
סיפור לא פתור
ידעתי לאן ממשיכים הרחובות
בערבים קרים
ולא ראיתי שום אדם
ממשיך איתו
ואת, כמו צל
המבקש להשתחרר מאדונו
מגיח אלי מכל קצה
ומה אמרו לי פנייך?
יכולתי לכתוב לעצמי
משפטים שלמים
לחבר מילים, עד שתבוא הנקודה
ובינתיים, שניים הולכים
בשתיקות
מנסים לפענח, סודות וכאבים
כמו שני ילדים
הנאבדים בשבילים
מצאתי את עצמי, קורא בשמך
גם בלי להשמיע קול
אולי טעינו פעם אחת יותר מדי
כל אחד רוצה להרגיש את זה עדיין