הכתיבה שלי זו דרך הביטוי החזקה ביותר שלי. הביטוי לאהבה,
לכעס, אכזבה, געגוע, שנאה או כמיהה או שלפעמים זה יכול להיות
גם סתם כזה... אני יכול לכתוב על כל נושא, אני חושב... כבר
כתבתי על אנשים, חפצים, נושאים שונים ומשונים שלא נראים רבי
תוכן. בעצם, אני לא יודע איך הייתי מסתדר בלי הכתיבה. אם למשל
לא היית יודע לכתוב ולקרוא הייתי משתגע! באמת שהייתי משתגע!
עכשיו כשאני חושב על המצב הזה שאני לא יכול לקרוא ולכתוב אני
מבין שזה חלק גדול ובלתי נפרד מהמהות שלי; אם לא כתיבה אני
כלום! אין לי דברים אחרים שאני טוב בהם, דברים שאני נהנה
לעשות. בוודאי לכל אדם יש את התעסוקה האחת שהוא הכי נהנה ממנה,
מרגיש ממנה הכי מסופק, הכי מרוצה מהעבודה של עצמו, משהו שאדם
יוכל להתגאות בעצמו. ואני לא טוען נגד עבודה קשה ותהליכים
ארוכים להגיע להישגים מרשימים ופרנסה מכובדת וסגנון חיים
סטנדרטי או טוב, אולי זה מה שכולנו צריכים כדי להבטיח פרנסה
למקרה שהחלומות שלנו יבגדו בנו; לא כל החלומות הם רווחיים,
חלקם הם בכלל לא רעיונות פרקטיים. כל חלום ילדות/התבגרות לא
יהיה ממוקד בכסף, אלא אם כן הילד שטוף מוח לחומריות מגיל צעיר
וחלומו יהיה להיות מיליונר, או שחלומו יהיה להיות יותר עשיר
מהחברים שלו. זו בעיה כיום שאנשים נהיים יותר ויותר חומריים
ומאבדים חלומות שפעם היו להם, חלומות להיות כבאים, שוטרים,
אסטרונאוטים... אמנם יש את החלומות המודרניים - דוגמנית,
שחקנית, זמרת, סלבריטי! אלו חלומות שנהיו נדושים מרוב הנפוצות
שבהם; כל ילדה מכוערת בת שבע שאוהבת את בריטני ספירס מחליטה
שהיא גם יכולה להיות שחקנית, דוגמנית וזמרת מצליחה והכי חשוב
סלבריטי! חס וחלילה, אני לא אזלזל באנשים שחולמים בתמים להיות
שחקנים או זמרים. אלו מקצועות מכובדים, רווחיים, מאתגרים
וראויים להיקרא חלום. לעומת זאת ילדה שחולמת על איך בגיל 12
היא תוכל ללכת במסלול הדוגמניות, להתלבש חשוף ולצעוד קדימה,
לעצור, להסתכל, להסתובב, לחזור... חלום?! זה כאילו הילדה
המכוערת הזאת רוצה כבר עכשיו שיקנו לה ליומולדת 12 יופי ותואר
של אישה יפה, שכל מה שתדע לעשות זה ללכת הליכה של דוגמנית.
איפה נעלמו האסטרונאוטיות? הבנות עם השאיפות להגיע רחוק, לעשות
קריירה, לא פמיניסטיות אפילו, פשוט בחורה שברצונה להפיק משהו
מעצמה מלבד צאצאים והפרשות אחרות. לאן הן נעלמו? הדור החדש
הולך ומתקלקל מרגע לרגע. אמנם אני נשמע כמו איזה אבא מבוגר
מהדור הישן שלא יכול להבין את הדור החדש שרוצה דברים שלו לא
היו כשהיה קטן, אז זהו שלא. אני מבין את הדור החדש טוב מאוד,
אני אפילו נמצא הרבה בחברת הדור הזה, לצערי הרב. עם השנים
הילדים נולדים יותר ויותר דורשי תשומת לב. ילדים מושפעים
מזונות שרואים בטלוויזיה מלוות מנחים של תוכניות אירוח, מככבות
בערוץ הילדים, הולכות את המסלול של הדוגמנית, שרות
באירוויזיון, משחקות בטלנובלות. רק בחדשות לא מככבות זונות,
אבל ילדים לא נוטים לראות חדשות, האדישות גם כן גוברת עם
השנים. מצידם <ומצידי גם> שיתפוצצו השכנים, כל עוד זה לא לכלך
את הבית שלי אז אני כבר בדרך לשכוח מזה.
אולי בעוד כמה שנים נראה את הדור הבא שלנו עומדות באזור תעשייה
בלבוש חשוף ובעקבים גבוהים ואת הבנים שלנו נראה מנהלים את
החשבונות לאחיות שלהם, מרביצים להן פה ושם... מזיינים אותן גם
לפעמים. בגדול אי אפשר לצפות התנהגות של דור חדש. נדושים כפי
שיהיו, יש להם חלומות. אולי את החלומות שלהם הם ראו בטלוויזיה
וקנו בערוץ הקניות, אבל אלו הם החלומות של היום. לא יכול להיות
שהגענו למצב שבו אני - בן 18 - יכול לדבר על איך היום ומה שהיה
פעם... אני בסך הכל עוד ילד! אני עומד ומתעקש על להישאר ילד
תמיד. אינפנטילי, ילדותי, טיפשי, בלתי אחראי, תאוותן וחסר טקט;
אלו רק חלק קטן מהכינויים שיקראו לי בהם כשאני אהיה בן 40,
נוסע על אופנוע ים עם כוסית ביד אחת ובירה ביד שנייה [עד אז
כבר יהיה נהג אוטומטי גם לאופנוע ים]. אם לחשוב על זה, גם זה
חלום. חלום שטחי וחומרי ביותר, במבט ראשון, שבו רואים אדם
שנשאר צעיר, שותה אלכוהול ומזיין כוסיות [כוסית אחת]. חשבתי מה
אבא היה אומר על החלומות של הבן שלו, לעומת החלומות שהיו לו
פעם. אבל אבא שלי אינפנטיל לא פחות ממני, ואת החלומות שלי
לעתיד, הוא מבצע היום! אולי החלום להישאר צעיר בנפש זה לא חלום
חומרי, זה חלום של אושר... זו התמונה שאני רואה בה את עצמי
מאושר, הכי מאושר בעולם. אני רואה את עצמי בעוד 20 שנה נהנה
בים עם הנסיכה שלי. אני לא חושב שיש בזה משהו לא בסדר. החלום
אינו חומרי, אם לחשוב על זה. חלום על ים ואהבה. עזבו את הכסף,
הבית, הפרארי, הרב מכר ה-15 שכתבתי, עזבו את כל אלה... בחלום
אני לא רואה אותם, הם שוליים ליד החלום המרכזי. הפרטים השוליים
הם אלו שצריכים להיות חומריים, לא המרכזיים. אז לכל המכוערות
הקטנות שתכננו לעצמן כבר קריירה יפה ושופעת בעסקי הטלוויזיה
והאופנה, הייתי ממליץ לכן למצוא קצת יותר משמעות לחיים מלבד
למצוץ למפיקי טלוויזיה וללבוש חשוף בערוץ הילדים ולעשות הגדלת
חזה ולצבוע לבלונד. יש יותר מזה בחיים. לא שלא היינו גם רוצים
למצוץ למפיקים ולצבוע לבלונד, אבל יש גם יותר מזה... בשבילי
יותר זה ים ואהבה, קיטשי כפי שזה נשמע ולא מעניין אותי שום דבר
אחר כרגע. ונכון שאמרתי קודם שכתיבה היא המהות שלי. אבל ברגע
שאפסיק ליהנות מהדברים הקטנים, מהטבע, מהרגעים הקצרים
והאוהבים, כבר לא יהיה בי הניצוץ לכתוב וליהנות מכך; ברגע הזה
אני אהיה בוגר ורציני. לרוב האנשים הבוגרים והרציניים כמעט אין
מהות לא-חומרית לחייהם. יש פרנסה, כסף, אוטו, בית, בת/בן זוג
ושמפניה... עדיין נשמע מפתה?