דן ספרי / בביצה |
שפתיה נעות
אינני שומע אותה
בין האגמונים וערבי הנחל
שלווה זורמת אליי עם המים השחורים
רותמת אותי אל מעשיה
הם גבוהים ממני
שלוחים ממני
צללים מחוקי פנים
מטיילים על תקרתה
היא שוכבת על מיטתה
עוצמת את עיניה ורואה
איך על קני הסוף שלי
מרחפת רוח
הם נעים עכשיו לאיטם במים
מכסים מנוחתה
שפתיה רועדות
היא אומרת את שמי עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|