|
היא אומרת את שמי עכשיו
שפתיה נעות
אינני שומע אותה
בין האגמונים וערבי הנחל
שלווה זורמת אליי עם המים השחורים
רותמת אותי אל מעשיה
הם גבוהים ממני
שלוחים ממני
צללים מחוקי פנים
מטיילים על תקרתה
היא שוכבת על מיטתה
עוצמת את עיניה ורואה
איך על קני הסוף שלי
מרחפת רוח
הם נעים עכשיו לאיטם במים
מכסים מנוחתה
שפתיה רועדות
היא אומרת את שמי עכשיו. |
|
|
סלוגנים הם כמו
ילדים, אתה יכול
להוליד אותם,
לממן להם 12
שנות לימוד
ואח"כ גם
אוניברסיטה אם
אתה יציב
כלכלית, אבל
בסוף, הם יעזבו
את הקן ולא
יתקשרו הביתה
ואז... אז איך
תדע שהם
התפרסמו? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.