כשאני זקוקה לשמוע אתה לא אומר
וכשכבר לא איכפת לי אתה לא מוותר.
כשאני רוצה אותך קרוב, אתה מתרחק
וכשכבר נמאס לי אתה נזכר לחבק.


כשהתוודתי על רגשותיי לא הגבת
וכשכבר התייאשתי, אתה התקרבת.
כשהיה לי איתך טוב וגם כשהיה רע,
קיבלתי אותך לצידי ללא כל טענה.


כשהייתי נפגעת וממך מתאכזבת
כעסתי על עצמי שאותך אוהבת.
כשהחלטתי לוותר עלינו ועל האהבה
זו בכלל לא הייתה החלטה קלה.


כשאתה עכשיו קרוב יותר מתמיד
ההחלטה הזו מתחילה עליי להכביד.
פתאום הכל שונה, בפנים אני ריקה
אני מרגישה לא חופשייה - בעבר כלואה.


כשמימשתי את ההחלטה, כשהבטת בעייני
זהו הרגע הכואב והקשה ביותר בחיי
כשמימשתי את ההחלטה לא הסכמת
כעסת, צעקת, ואת הסוף לא קיבלת.


כשהייתי זקוקה לשמוע, לא אמרת
וכשכבר לא היה אכפת לי, לא וויתרת
כשרציתי אותך קרוב, התרחקת
וכשכבר נמאס לי מאוד נפגעת.



                                    לזכר הימים הטובים,
הימים של האהבה.