סמל וונטילטור אדום: זהירות קרינה גרעינית. על כל דלת. לא
נאמר לי שהמטרה: "צ'רנוביל".
 חיבור אלקטרודות: האחות מגלחת לי שערות חזה, ומרוב התרגשות,
גם חלק מן העור. לאחר הרצת שפן-ניסיון, תלת-שלבית, בדיקת לחץ
דם ודופק:
- תגיד מראש, מתי אין לך כבר כוח,
- איך אוכל לדעת מתי אני מתמוטט? אני מהרהר בקול-רם. הרופא
מפסיק את הגות הזן-בודהיזם, ומזריק לוריד, חומר רדיו-אקטיבי,
מתוך מזרק קטן, שישן בגליל מוגן עופרת, ומשלים את הקוקטייל,
בתכולת מזרק סוסים, לא ממוגן. עכשיו אני אמור להיות
רדיו-אקטיבי: אני רואה את הירושימה, נגע-סאקי, ביקיני. אולי
עובר מוטאציה של בדיון מדעי,   בעל  כוחות-על.
ממתי  אין לי כח? לפעמים קשה לי לנשום באנרכיה במדינה הזאת,
אבל אין לי אלטרנטנבה.
והרי הודעה לכול הבחורות שאהבו, אוהבות, תאהבנה אותי:
 "מבצעים מיפוי-לב. תוך זמן קצר, תצא לאור מפת ליבי, בלי
סודות: כל הדרכים, השבילים, רחובות - ללא מוצא, נחלים, גאיות,
והבעיות.

 אחת, שתים, שלוש, ידיים על הראש, שוכב על השולחן, בפוזה של
הקדוש שיורים בו חיצים, ושמו פרח מזכרוני. הטכנאי החרוץ גמר
לעצב אותי, ונמלט לחדר מוגן. רובוט עצבני, צלם פפראצ'י מתחיל
לנוע במסלול לביני, סביב הלב שלי.
אסור לזוז.  30 דקות. אני מיישם ידע במדיטאציה טראנסנדנטאלית,
חוזר על ה-MANTRA, ונרדם מדי פעם.
והנה, תוך אותה תנומה, נטולת מימד הזמן,
קורנת-רדיו-אקטיביות-גרעינית, אני זוכה להארה.
  הגוף הארצי ידוע ייסורים וסבל על מיטת הטיפולים, אבל רוחי,
מחשבתי, ישותי, מתנתקים, ועולים, מרחפים, בקלילות, למרומים.
בשמים, בספרות עליונות, בערפילי צמר-גפן עננים, אני חש, שומע,
ומזהה, ישויות לא מוגדרות (מאמינים יאמרו: מלאכים).
- מי אתם?
- אנחנו אלה שמשדרים, מכאן, אנרגיות, לכל הטובים, שעל כדור
הארץ.
- זה ברור, אני אומר, ומי משדר אנרגיות-שליליות, וכוחות-רשע,
לכל הרעים, שעל כדור הארץ?
- אנו, גם כן. ענתה מקהלת מלאכי-עליון, בחיוך.