מהר, מהר.
להאיץ קצב,
להרגיש את הרוח,
להרגיש את השרירים.
להרגיש את הכאב,
בבטן, בגב, ברגליים,
להרגיש, ולהפוך אותו
לאנרגיה שמאיצה.

מחשבות מטיילות,
ואין דרך לעצור אותן.
הן, כמו הגוף,
ממהרות, מאיצות קצב.
גם דברים שאני רוצה לחסום,
באים אליי.
מחשבות כואבות,
געגועים,
כעס,
והמחשבות הטובות,
אותן אני שומרת.
שומרת ללילות,
כשאני לא יכולה להירדם.

מהר, מהר,
להאיץ קצב.
אני חולמת,
לא הולכת מהר מספיק.
למהר עוד,
עד שהשרירים לא יכאבו.

זיעה מתערבבת עם דמעות.
הרוח מייבשת את הכל,
לא מותירה שום סימן,
לא עיניים אדומות,
ולא שפה רוטטת.
המחשבות הכואבות,
הרוח מנסה גם אותן לגרש,
אך מצליחה רק חלקית.

מהר, מהר,
להאיץ קצב,
זה עוזר, משחרר,
מנקה, ומטהר.
למהר עד שהכל נעלם,
עד שהפכתי הכל לאנרגיה.
האנרגיה מתפוגגת ברגע שאני עוצרת.
אז לא לעצור.
להמשיך,
ללכת לעד.