יש רגעים שהכל ממש ממש בסדר ואז שוכחים לרגע את כל מה שקורה,
כאילו נאבדים עם הראש ורק הגוף עובד, וממש סומכים על כל מה
שנמצא סביבך. יוצאים לרחוב מאוחר בלילה כדי להסתכל על
המכוניות עוברות והכביש רטוב מהגשם של מקודם, עם האורות
הצהובים האלה שמאירים לכל אורך הכביש, והכל נראה אינסופי.
ואפילו לא לוקחים מפתחות כי סומכים על כל מה שנמצא סביבך, ואף
אחד לא יכנס לבית בזמן שלא תהיה. אפשר אפילו להרגיש כאילו אתה
לגמרי ריק, מבחוץ. מבפנים. ואפילו שאתה נראה מאד מרוכז אתה
בעצם לא חושב על כלום, ואתה גם לא הולך לשום מקום מיוחד,
רק לחפש את המכוניות נוסעות על הכביש החלק והאורות הצהובים
שבזכותם כלום לא נראה אותו הדבר. הנוף יכול להיות כל כך שונה
בזמנים שונים. ואם מנסים להרגיש את הרוח, אז מרגישים שמישהו
מלטף אותך בעורף ומזיז את השיער שלך קצת, כמו מגע של אמא
שאומרת שהכל יהיה בסדר. ובאמת הכל בסדר לכמה זמן. לא צריך
לחשוב על משהו מאד משמח. הדברים הקטנים שעושים אותך שמח זה
לשמוע ברדיו שיר שאתה אוהב, או להביא לילדים קטנים את הכדורשעף
להם מעבר לשער של בית הספר, ולשמוע אותם צועקים לך תודה, תודה,
ועוקבים אחריך בעיניהם כשאתה ממשיך ללכת, או לבקש ממישהו ברחוב
שקל או שניים ולמצוא את עצמך מחכה שהוא יוציא את השקל מהארנק
שלו, להרגיש את היד שלו נוגעת ביד שלך ולהרגיש שהוא מאד נחמד,
או סתם לשבת ולהסתכל בכוכבים, או באורות הצהובים. ואתה ממשיך
ללכת, וממשיך, והשביל נראה כאילו הוא לא עומד להיגמר בזמן
הקרוב, ואתה מרגיש שאתה מתנתק מהרצפה, ואתה מרגיש ערום לגמרי,
בלי שום דבר שמכביד עליך. אין שום דבר בראש. פתאום הכל נראה כל
כך נחמד, ואתה לא עייף ולא צריך לקום מוקדם למחרת, ואין שום
תכניות בראש חוץ מלהמשיך לצפות במכוניות עוברות על הכביש
הרטוב. כל מכונית עוברת כל כך מהר שאתה בקושי יכול להתמקד בה,
ואם אתה מתכוון להמשיך להסתכל עליהן כל הלילה אז זה יוצא שהמון
המון מכוניות עוברות על הכביש באותו לילה, יותר ממאה, אולי
אפילו יותר ממאה חמישים. הכל נראה כל כך פשוט, כאילו לשום דבר
אין משמעות מבחינתך, כל
הפתרונות של כל השאלות נמצאים כל כך קרוב אליך, להושיט יד
ולגעת בכל הפתרונות בעולם. כמה זמן לא הרחת את האוויר, הריח של
הגשם מהכביש עדיין נמצא, כאילו העולם יצא ממקלחת רעננה,
ובכלל לא קר לך, אפילו שאתה מרגיש ערום. אתה כבר לא מבקש להיות
יפה או חכם. אתה מאושר מספיק בשביל כל היפים והחכמים שקיימים,
ולא חסרים כאלה. חסרים אלה שמצאו את הפתרונות לשאלות בעולם,
ואלה שהצליחו לעוף (אפילו אם זה לממש טיפה זמן), אבל אתה מצאת.
והעולם ממשיך להיות כל כך יפה עד הבוקר, כשהאורות הצהובים כבו
והגשם התייבש, והמכוניות עדיין עוברות, אבל מה הטעם בכלל?