זהו שיר שנכתב מעומק ליבי
מעומק בטני
מנבכי נשמתי
עלייך
זמן רב שאותך לא פגשתי
קולך לא שמעתי
עינייך לא ראיתי
לפעמים פתאום שוכחת קולך
או את מבטך
ונרתעת מעצמי
"איך אוכל אותך לשכוח?"
לפעמים מתנהגת כאילו כלום לא קרה
כאילו את כאן
כאילו את כאן
ובכל צלצול טלפון מצפה לשמוע את קולך
ובכל דפיקה בדלת מצפה לראותך
ובכל ביקור אצלך מצפה לפגושך
ותחייכי אלי
אך זה לא קורה
לא אמרו לך
לא סיפרו לך
האם ידעת?
האם הרגשת?
האם חשת
שהסוף הוא קרב?
האם לכן ביקשת לראותי?
וידעתי
ולא אדע איך ידעתי
שחשתי
שזאת הפגישה האחרונה
ורציתי
לראותך שוב אף שכבר יצאתי
עברו כמה ימים
ואז -
לא תדעי לעולם שלך שיר כתבתי
וליבי ממאן להאמין שסיימת
את תפקידך כאן בעולם
ואולי שומעת את היכן שאת
את קריאתי אליך
ובכי ליבי
שרוצה שתחזרי
לא, לעולם לא תראי
איך התבגרתי אני
ואת מסעותי בעולם
ואת הכל
איך?! אלוהים!
איך השמש שוב זורחת לה בשחקים
כאילו דבר לא קרה
כאילו הכל במקומו נשאר
כאילו ליבי לא נשבר
זועק להתעורר
כאילו כל זה חלום
רוצה לחזור לאחור
ולחזור להיות מי
שלא יודעת מהו שכול
שלא יודעת מהו כאב הפרידה
שלא יודעת, שאת כבר לא כאן.
- מוקדש ללילי - |