אני רוצה ללמוד לשכוח, לשכוח אותך, את עצמי, את האהבה שלנו.
אני רוצה לזכור מה אני אוהבת, לזכור את התמימות, את הרגש
המיוחד, אבל לשכוח ממך. פשוט לא לזכור שהכרנו אי פעם, ושההכרות
הזאת לרגע עשתה אותי מאושרת. לשכוח שלמדתי לחייך רק בגללך
ובסופו של דבר רק חייכתי בשבילך. תמיד אמרת שיש לי חיוך יפה.
היו רגעים שהשתמשתי בחיוך הזה רק כדי להקסים אותך, כדי שתחבק
אותי ותנשק לי את האף, כדי שתאהב...
את כל זה אני רוצה לשכוח! אז תלמדו אותי כבר איפה לוחצים כדי
למחוק הכל, בדיוק כמו במחשב. מה שאתה רוצה נשמר, ומה שלא -
פשוט נעלם.
אני צריכה קסם, את קסם השיכחה. איפה קונים?!
אין תרופה לשיגעון שלי, אין תרופה לאהבה שלי, ובמיוחד אין
תרופה לאכזריות שלך, לחוסר התחשבות, לרוע שלך!
אז מה עדיף כבר, לשכוח אותך או לשנוא אותך? אני לא נוטרת טינה
כי אני מבינה אותך, אני דפוקה ובכלל לא שווה ליחס נורמלי.
ויתרת עלי מהר מידי, והכעס הזה מכביד עלי. הרסת אותי. אני כבר
לא יודעת מה נשאר ממני. אני מסתכלת במראה ובכלל לא מזהה את
עצמי. למה אני? מה אני? מה אני מרגישה? אני יודעת שהכל שגיאה.
אז איפה האהבה החמימה?! לאן היא נעלמה? היא נסחפת בים או
ממריאה לשמים? נמאס לי לכתוב מילים יפות, נמאס לי לכתוב עליך,
נמאס לי מעצמי ומהרגשות שלי, כבר לא נשאר מהם כלום. אני נטולת
רגשות לחלוטין! אין בי אהבה, אין בי שנאה, אני מתה.