מתי כבר תפסיקי לדבר עליו,
על ההוא שעושה לך טוב,
מתי כבר תביני שאני כמו כלבלב,
רק רוצה קצת אותך לאהוב.

בכל יום וליל אני שומע,
כמה שאותך הוא מצחיק,
ובעוד אותו את מעבירה על מאה,
אני מקבל בלתי מספיק.

אהבה היא לא משחק, זו מהות החיים,
אלו הן לא סתם קלישאות,
אז למה כשהוא מקבל מעדנים,
אני זוכה רק לשאריות?

ותוך שבוע את אותו לא זוכרת,
וניגשת אליי בוכיה,
אך לי כבר תהא האחרת,
שתרווה את צימאון הדחייה.

ככה זה בטבע, לרע ולטוב,
לפעמים אתה כלב, לפעמים כלבלב,
אך אם בחיים למדת לאהוב,
לא חובה גם להיות נאהב.