חשבו רגע על פרחים מוגנים,
אשר כל חייהם חולפים להם מול הפנים,
ובכל יום ובכל עונה,
עומדים בודדים הם לבד בגינה.

ואמנם הם היפים שבפרחי הגן,
ואם אותם יקטפו זה יהיה מסוכן,
אך מה הם חיים בלי מגע או ליטוף,
וללא היכולת להמריא ולעוף.

ובעוד כל השאר ייקטפו לאוויר העולם,
הפרח המוגן יישאר לו אי-שם,
ואמנם הוא הפרח היפה מכל,
אך משועמם, עייף, ורוצה כבר לנבול.

וגם אני, כמו פרח מוגן,
שעומד לבדו באמצע הגן,
ואמנם נדיר ומיוחד עד אין סוף,
אך רק מחכה למישהי שאותו כבר תקטוף.