לי היה סיפור אבל עם חתולה, עם א' (זאת מנואייבה עם קיפוד הים
וחול הים והגרביונים). א' הייתה ההיפוך הגמור שלי. לכל אחד יש
את הפעם האחת שבה הוא יוצא עם אחת כזאת שהיא לגמרי ההיפך שלו.
בשלב זה אני חייב לציין (עם צ' לא עם ז') שביני לבין א' לא היה
תכל'ס. יענו לא הגענו אף פעם עד הסוף. היו רגעים טובים והיו
דברים חמים, אבל ממש ממש לא היה. זאת אומרת, כל אחד לחוד הגיע
עד הסוף, אפילו הרבה פעמים ואפילו עם סחרחורת בסוף, אבל, כמו
שאומרים העורכי דין, אף פעם לא במאוחד.

המיטה שלה, בעצם כל הדירה שלה, הייתה שנטי כזה... כריות עם
רקמות הודיות... קטורת... שולחן נמוך וכריות ישיבה... שטיחים
על הקירות... אורות חלשים/עמומים... אוריינטלי. כזאת אחת שנורא
מבינה את כל העולם, שמתחברת ליקום... אחת כזאת עם מנטליות של
עובדת סוציאלית עם סף דמעות נמוך ורגישות גבוהה לדציבלים...
מדברת בשקט כזה... יש לה אבנים ליד המיטה... אחת כזאת שאומרת
ש"גם ג'וקים זה בעלי חיים". נגיד אחת כזאת מקבוצת שילר, רק
לצורך הדוגמה הספציפית שאני נותן בשביל לראות אם מישהו ספציפי
קורא את זה. אז לא' היו שלושה חתולים.

האמת היא שהקשר הזה, אני לא כל כך מבין אותו. זאת מין אחת כזאת
שכשאתה מתקשר אליה מלבנון לשאול מה נשמע [אחרי שבמשך שעתיים
ניסית לקבל קו מ-מצ"א (אתם זוכרים שהיה כזה דבר?)]  היא עונה
לך "העציץ שלי אמר לי בוקר טוב היום, לא זה שבמרפסת, זה
שבמטבח, זה שבמרפסת לא מרגיש טוב." מה לא מרגיש טוב, מה...
כולה עציץ, 10 שקל בתחנה מרכזית, אם הוא לא מרגיש טוב תני לו
אקמול וקחי אותו לגניקולוג, אולי הוא בכלל עציצה?

מין אחת כזאת שכשאתה חוזר גמור... מחוק מלבנון, מכניס כביסה
למכונה, מתקלח, מכין כוס קפה ואתה כבר בא סוף סוף לשבת על כיסא
הנדנדה, אתה רואה שהחתול יושב שם, ואתה כבר בא להכניס לו פליק
שיעוף מפה ועד לאלף עזאזלים, אתה מגלה את המבט הנוזף שלה ואז
אתה אומר לחתולה "צ'יפה" (ככה היא קראה לחתולה שלה, מה אתם
רוצים ממני?) "צ'יפה זוזי". והיא אומרת לך: "לא ככה, ממי, תדבר
איתה יפה", וכמו איזה טמבל מפגר אתה מוצא את עצמך שוב פונה
לחתולה: "צ'יפה אני רוצה לשבת פה עכשיו זוזי." והיא שוב גוערת
בך: "לא ככה, תסביר לה יפה, היא מבינה", ואז היא פונה לחתול
בטון של מוצי פוצי: "נכון שאת מבינה, נסיכה שלי, נכון, תגידי
לו." ואתה עומד שם כמו איזה אימבציל סתום ומחייך חיוך מפגר ולא
מבין מה בעצם נחת עליך. עוד אתמול הרצת פלוגה שלמה במילה אחת,
פלוגה שלמה הזיזה את כל המאהל שלה לגבעה ממול, כולל המטבח, רק
בגלל תנועת יד אחת שלך, ועכשיו אתה צריך לעמוד ולהסביר לחתול
המסריח הזה למה אתה רוצה לשבת. והקטע הוא שאתה מדבר אליו, אתה
נהפך לחמור גרם חסר חוט שדרה ומוצא את עצמך מסביר לחתולה:
"צ'יפה, אני חזרתי עכשיו מלבנון ואני עייף מת ובא לי קצת
להתפנק, אז עכשיו תני לי גם לשבת על הכסא ולהתנדנד".

מה בדיוק חשבתי, מה??? מה מה... אם החתולה הזאת כל כך חכמה אז
איך היא לא הבינה לבד? מה, היא לא ראתה שבאתי עם מדים? שאני
חייל? לא רואים עליי שאני עייף? מהההה? בוק, זאת המילה.

ואני בכלל לא סובל חתולים, בכלל, אף פעם לא סבלתי אותם.

כנראה שזה שלב שאתה חייב לעבור, לסמן V ליד העניין הזה של
"להיות שטיח לכמה זמן לאחת שהיא ההיפך הגמור שלך". זה כנראה
משהו כמו "קרי לילה" שאתה חייב לעבור. מין שלב כזה, כמו השלב
שאתה פעם ראשונה מגלה שלראות ציצי של אישה עושה לך להתרגש.
תאמינו לי אם אני אספר לכם ששכבנו ערומים במיטה לילה שלם
וניתחנו את "פונדק הרוחות"? נשבע לכם. ואני חושב על זה עכשיו,
מה בדיוק חשבתי? מה עבר לי בראש אז? ובשביל מה??? נכון, היה לה
חזה ענק (ממש ענק, בחיי) וגזרה פגז ועיניים שהיית יכול לטבוע
בהם. לא, לא, לא תצאו מזה בכזאת קלות, זה לא היה זה, ואם כן אז
ממש מעט... אני ממש לא מבין את זה. צריך לתת לסטודנטים לעשות
על העניין הזה פרופסורה.

בשבת בבוקר בשעה 8:30 היא מעירה אותי ללכת לתערוכה בגלריה
ביפו... מה תערוכה, מה... תביאי את התחת שלך לכאן ונעשה משהו,
תערוכה עאלק. אתמול בשעה 4 אחרי הצהריים הגעתי הביתה, לקחתי את
האוטו מאבא שלי בלי להגיד אפילו שלום בבית, ובאתי לכאן. בשעה 5
רק הגעתי, התקלחתי ועשיתי כביסה ובשעה 8 וחצי בערב כבר היינו
ב"בית ציוני אמריקה" ב"רב שיח" בנושא "משוררות כנושאות דגל
הפמיניזם". רב שיח, יעני 45 נשים ו-4 סמרטוטים דבילים. ועוד
באמצע, המנחה של הערב (אחת שנראית כמו שאני נראה אחרי 12 שעות
סיור בנגמ"ש עם זקן של שבוע) אומרת: "הייתי רוצה לשמוע מה
לגברים שבינינו יש להגיד על מה שנאמר כאן עכשיו". מה גברים,
מה, איפה את רואה פה גברים? ארבעה סמרטוטים קרועים, אחד מהם עם
משקפיים כמו תחתית של סיפולוקס שאני מוכן להישבע שהוא לא רואה
כלום - מה למה? תסתכלי על זאת שהוא בא איתה ותביני למה אני לא
מאמין שהוא רואה בכלל. אבל לא, לא אמרתי את זה, כמו איזה חמור
אני עוד עונה לה: "זה מייצג מצב חברתי... הן הניפו דגל של...
הן היו שופר של דור שלם..." מה שופר, מה, התחת שלי אחרי שאני
אוכל פסוליה שבוע ומפליץ זה שופר. שעה וחצי עמדתי כמו עציץ
בזמן שהיא דיברה עם החברות שלה על מה שהיה ב"רב שיח". ועכשיו
בשבת ב-8 וחצי בבוקר היא מעירה אותי ללכת לתערוכה בגלריה ביפו.
ואתם חושבים שלא הלכתי??? הלכתי כמו כלבלב מאולף בלי רצועה.
ולא רק שהלכתי, גם קראתי את כל הפרוספקט של התערוכה ה"פוסט
מודרניסטית" המחורבנת הזאת. כל תמונה עברנו, כל תמונה, עם
הסברים מה התכוון האמן, מה ניסה להעביר, איזה מסר יש לחוט
המקשר בין כל התמונות - ואני, החוט היחידי שראיתי זה החוט
שעליו תלויה התמונה.

למה??? מה חשבתי לעצמי? היא כולה גמרה לפני שנה את וינגייט
והייתה מורה להתעמלות באיזה בית ספר, סליחה, מורה לחינוך
גופני.

ואני לא מדבר על הדעות הפוליטיות שלה, איזה הסברים. היא הייתה
הפסיכיאטר של כל המזרח התיכון, גילתה הבנה לכולם חוץ מלישראל.
היו לה הסברים מסובכים כאלה, שאפילו המצרים והסורים לא ידעו
שזה ההסבר. ואתם בטח חושבים שהתווכחתי איתה??? קדחת, היא הייתה
מדברת ואני הייתי מסתכל עליה בעיניים מזוגגות ומהנהן עם פה
פתוח כזה, כמו קרפיון שהכניסו לו בומבה בראש עם מקל כזה של
עוגות. היא הייתה בהפגנה הגדולה נגד מבצע שלום הגליל בכיכר
מלכי ישראל, ואני באותו זמן הייתי בג'בל ברוך במרדף אחרי
מחבלים יחד עם שאול לוי.

גם כלפי החתולה היא גילתה כל הזמן הבנה. למה כשהחתולה הייתה
טורפת יונה שנחתה לנוח במרפסת היא הייתה מגלה כלפיה הבנה,
ואני, רק הייתי מרים קול על החתולה, כבר חטפתי מבטים זועמים.
ואני הייתי צריך לנקות את המרפסת מהנוצות של היונה והשלד שלה,
כי היא "לא מסוגלת אפילו להסתכל על זה". ראבק, לא יכולה להסתכל
אז אל תגדלי חתולה. "חיה רגישה" עאלק, לא רגישה ולא בטיח, ואל
תגידי לי "אני חושבת שהחתולה שוב הרטיבה את השטיח". לא הרטיבה,
השתינה, את שומעת? החתולה המסריחה השתינה על השטיח ועל הגרביים
שלי וכשקמתי ללכת לתערוכה ביפו ב-8 וחצי בבוקר אני דרכתי על
זה, לא את, את שומעת? מה הרטיבה, מה? פחחחחח, השתינה לי על
החיים.

נו, אז מה הפלא שביום ראשון בבוקר, אחרי התערוכה ביפו, כשבפעם
הראשונה בכל ה"היסטוריה שלנו" היא החליטה שהיא קמה להביא
לחמניות מהמכולת למטה שכחתי לסגור אחריה את הדלת? זה לא היה
פרוידיאני ולא היה בכוונה (הייתי במקלחת). צ'יפה חמקה לה החוצה
אבל לשכנים מלמטה היה כלב שגם הוא, כמוני, לא אהב חתולים. לא
פוינטר ולא כלב זאב, סתם כלב מעורבב. כל הכלבים בשכונה קפצו על
אמא שלו עכשיו לך תדע מי האבא שלו - סתם בן זונה. זה לא שהוא
טרף או הרג את צ'יפה, חס וחלילה. הוא פשוט רדף אחריה והיא רצה
לכביש והתנגשה באוטו, והאוטו היה יותר חזק. האמת, אני לא חושב
שא' הייתה עוברת טראומה כמו שהיא עברה אם זה לא הייתה היא
שנהגה באוטו. סססאומו החתולה הזאת, לקבור אותה... מה לקבור,
אנחנו יהודים אנחנו, מכסים בחול וזהו... איחרתי להסעות ביד
אליהו והייתי צריך לתפוס טרמפים עד לבנון.

בשבת, שבועיים אחרי זה, הייתי חייב לנסוע לקיבוץ, תכננתי לקום
בשבת מוקדם ולהגיע אל א' הביתה, אבל ביום שישי הייתה מסיבה
פיצוץ במועדון של המתנדבים, מתנדבות מאוסטרליה וניו-זילנד.
בבוקר קמתי מאוחר, ב-12 התעוררתי מהמכות על הדלת, זוהר צעק לי
שהם יורדים למעיין. ויתרתי, לא ידעתי אם זאתי, נו... רוצה
לבוא. הצעתי לה קפה, ישבנו על החלון של הצריף שלי שמשקיף לעמק
למטה, ראינו את כל החבר'ה יורדים עם הטרקטור והעגלה למעיין.
אני אקח אותך למעיין יותר מאוחר, אמרתי לה, אחרי...

בארוחת ערב בחדר אוכל ניגש אליי אבי אליאסי ואמר לי שיש לי
טלפון, זאת בחורה, הוא אומר לי. ביקשתי ממנו שיגיד שאני לא שם.
ביום ראשון בבוקר בקושי קמתי לנסוע לצבא, אבל בכיף אחי... מכל
הלב. באותו ערב התקשרתי לא'. "שיחה קרה", אני קורא לזה. הייתה
שיחה קרה.
כולה, חתולה.