לדעת שהוא אוהב אותך אבל לפחד כל כך שפתאום הוא לא.
להרגיש בכל הגוף שלך את התשוקה שלו, את זה שהוא מעריץ אותך כל
כך... בלי גבולות ולהמשיך לפחד. בכל זאת, זה אחד הכישרונות
הגדולים שלך - לגרום להם להתאהב בך עד עמקי נשמתם עוד לפני שאת
בטוחה, ולהתאהב בהם כשהם מתבלבלים. אבל איתו זה שונה. את
מחייכת ואומרת בניסיון לשכנע גם את עצמך שהוא הגרסה המשופרת של
הראשון, שהוא מצחיק יותר, חכם יותר, בן אדם יותר טוב... שהוא
אוהב אותך הרבה יותר, שהוא לא יפסיק. והוא באמת כזה. ואת
מחייכת. לא מפסיקה לרגע, אולי בגלל שאת באמת מאושרת, אולי בגלל
שהחיוך מבטיח שלא תיפלי שוב בלי הידיעה שהוא יוכל להציל אותך.
לאוהב אותו זה עם הרבה עליות ומורדות, עם שעות שבהן את מתגעגעת
לאחר אבל לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. זה לפחד, זה לכעוס, זה
לבכות, ולמרות הכל, להיות מאושרת. כי כשהוא מחייך יש לך בבטן
איזה ניצוץ קטן, וכשהוא שר לך או כשאתם רוקדים אי אפשר לחשוב
על מישהו אחר מלבדו. וכשהוא אומר לך "אני אוהב אותך בלי
גבולות" זה הרגע הכי מאושר שיכול להיות.