שוב כאב חזק, באותה תקופה,
החייל פצוע, מבקש את התרופה
הוא בוכה לבד, זה כל הזמן כואב,
הוא סובל עכשיו
אף אחד כבר לא חושב.

על מה שעובר עליו, הייאוש שמצטבר,
והם שוב פונים אליו, ואומרים לו תתגבר
על הסבל הנורא והמציאות,
הוא מרגיש כה מיואש
ובוחר למות.

וזה שוב קורה...,
הוא מוציא אקדח, בעצמו יורה,
וזה שוב נמשך...
הוא מחוק כל כך,
הוא חייל עצוב כל כך.

שוב פקודה דפוקה, שגורמת לו לראות,
שהכל נמאס מזמן, שעדיף לו כבר לירות
בעצמו, את עצמו הוא שוב שואל,
איך הוא שם בצבא התקפה לישראל.

מלחמות בדמיון, הוא סופר עד שלוש,
וטוען את האקדח, מכוון ישר לראש
הוא היה עצוב, והם לא שמו לב
הם נתנו לו עוד דרגה
והשתיקו את הכאב.

וזה שוב קורה...,
הוא מוציא אקדח, בעצמו יורה,
וזה שוב נמשך...
הוא מחוק כל כך,
הוא חייל עצוב כל כך.