סול וקנין / הטבע |
זוהי לא שתיקה מעיקה
כמו ליבי הרך, הפצוע.
זוהי השלווה שבהתגלמותה.
תזוזת שיערות הטבע לצליל שריקה
של הרוח הלוטפת
בצבע הנפלא שמורח את כל ההר הקסום הזה.
כאן, בשתיקה. נפלאה, מלטפת, מרגיעה,
מנחמת.
איך שהכל כאן פשוט.
הסדר כבר נמצא כאן,
כאן לא הצליחה האשליה
להוציא כלום מהשלווה.
כאן הסדר האמיתי.
בנשימת הטבע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|