מן הזריחה האחרונה
לא אשוב לנשום עוד בחיקכם
התמסרתי לצורות בשמיים
התמסרתי לעבדות חופשית בין חילופי צבעים
הפכתי להיות חמה נוספת
שתמיס את אבניך
בימים כבדים

לא אחזור להיות עוד רגע
מתוך אלף רגעים בהם עלה לו מושבך
לא אחזור להיות עוד דרך
בה תרוץ אך לא תלך
ברגל יחפה.

עונות חלפו אני נטרפתי
מקומי פה התרוקן לו וגווע
צילי נשכב על קיר מאבן
נשען על דלת נעולה

מן הזריחה הראשונה אני הגעתי אליכם
כרוח הסוחבת שנים של טעויות
אלפי שקיעות דרכי ידעתם
וזוג עיניים נפולות
איך זה שהשקט הפסיק כבר לשחק
ורעש חיוור מדבר לו במקומי
התחלפתי בשיר צער ואתה עומד שותק
התחלפתי בכלום
שמפרק את זיכרוני