ואני כל-כך אהבתי את החיה שבך
את לובן עיניה בסבך העלטה
את דמה החם וקול היללה
שהזהיבו בלאט את פני הלבנה

אהבתי את התן שיצא בלילות
המה בקולו ומצא את טרפו
ואת האריה יפה הרעמה
שנגס בבשר הרך בתאווה.

אהבתי את הסוס הפראי השחור
שהותיר עקבות של תשוקה על החול
וגם את השפן הקטיפתי הלבן
ששכן בנקיק, בצל ההר.

אהבתי את התמנון וזרועותיו הארוכות
שנשלחו מגופו ונגעו עמוקות
ואף את החתול שטעם מהשמנת
אהבתי גם אותו ואני לא מצטערת.

אך יותר מכל החיות שבך
אהבתי את הזמיר עם הקול המיוחד
אשר ישב על הענף ירוק העלים
שר לי אהבה וליטף בצלילים.