שוב שומעת בעל כורחי את התקליט השבור,
פעם אחר פעם מתנגן  אותו השיר שכבר מאסתי
מספר לי על התשוקה שבוערת, מחוללת בי שמות
ועל הכמיהה לכבות אותה
ולחזור לעצמי.

כבר זמן רב מאד, עד שנדמה כי מאז ומעולם
חיה את אותו הריטואל,
ניצוץ קטן מגיח מהאפלה שבי, מצית תקווה במאווי
ואז ברגע אבוד
מתלהם לכדי שריפת ענק  המאכלת
עוד חלקה טובה מבשר נשמתי.

מי שהולך ממני, בוצע חלק ממני
לא הנפש אבודה, אלא  אבוד מה שהיה בה,
ונלקח ממנה
ואין משיב