הכרזתי לאו, בפעם האחרונה,
בפנייך גורל, המטונף בנחשים,
בידיי, מוכתמות בדמים,
אבנה מחדש,
והאם זה באמת מן הנמנע, דם, בנייה,
הו נשמתי,
מה לך וללבנות קודרות,
חיוכים,
מנצחים, מנוצחים,
הנפתי עד בלי הכר,
בשדות הקרב הרבים של חיי,
לבסוף הפכתי לנקודה,
שלמה מעצמה, גם אם לא,
קיימת מעצמה,
הסביבה מתשתשת,
אך מה החשיבות בכך,
"האמת" תלויה בככר המרכזית,
בין אבני היסוד וגורדי השחקים
של האבולוציה.