19:22. טורונטו. טוב, נו - קצה הפרברים של טורונטו - אבל מי
סופר? תחילת מאי. אני בראש. מסובב קלות. בסך הכל כוס יין. אולי
כוס וחצי. ביחד עם שני המבורגרים. לא רע. הגעתי לפני שבוע.
יומיים הסתובבתי בעיר, יום אחד עבדתי, יום אחד הסתובבתי
בקניון. חוץ מזה - כלום. תכל'ס, כבר שבוע אני לא עושה כלום.
מתבשל במיץ של עצמי בבית של מוטי. הכלב שלהם מטריף אותי. אם
הייתי קצת יותר דפוק, כבר הייתי הורג אותו.
אני הרבה יותר מסובב ממה שציפיתי שאני אהיה. בסך הכל כוס יין.
יוצא לי לשתות פה קצת יותר. אתמול בצהריים הורדתי איזה וודקה
תפוזים ושליש כוס יין סתם כי לא היה לי מה לעשות. הכלום הזה
הורג אותי. אוכל אותי לאט לאט. אני גם מעשן יותר, כי אין לי מה
לעשות. אני ממש לא יציב. נתקעתי פעמיים כבר בשולחן שבחצר, ובנס
הצלחתי להגיע לדלת כדי להכניס את הכלב המחורבן הזה חזרה פנימה.
אני כל כך בדרך להפוך לאלכוהוליסט - סתם כדי שיהיה מה לעשות.
לפחות רואים כאן כוכבים. כבר שלושה לילות אני בוהה חצי שעה
בעגלה הקטנה. בניו יורק אין כוכבים. יש חברים, שאפשר לעשות
איתם דברים, בניגוד לכלום המתרחש כאן, בפרברי העיר, אבל אין שם
כוכבים. וכל זה רק בשביל לא לעשות מילואים.
כבר מזמן לא כתבתי. לפחות אז, בעיר בוערת, הייתה בחורה חמה.
לפעמים שורה או שתיים, אבל אף פעם לא משהו רציני. בטח שלא
פסקה. אני לא חושב שכתבתי משהו רציני מאז שהיא אמרה שזה
בינוני. איך שכנות יכולה להכאיב. עם בחורה חמה, בעיר בוערת,
אני רוצה לעשות דברים מלוכלכים. אבל בעיר צוננת, עם אחת אחרת,
אני פשוט רוצה להעביר את הזמן, ולעשות כלום.

5/2006