גלים נושאים אותך אלי
ואת מתנפצת בי
שוצפת בי לדקה
משאירה בי חותמך.
כלום לא יהיה כבעבר
לא רק תפארת עצבך
גם לא יפי יגונך
שקישטו אז את יומך.

ממני אלייך
מול חופייך אני שוכן
ברשתות פרפרים לי טווה חיוכך

עלים שנושרים מעלי
כמו אז מזכירים הם לי
את השקיעות התוגה
טרם הוטל כישופך.
וכלום לא דומה לעבר
עת נדודים ומדבר
עת כיסופים ומשבר
לא מבין לא, לא תופש.

איך באתי אלייך
בכנפייך אני חוסה
מול גבעות הפרחים, כר מונח לראשך.
ממני אלייך
מול חופייך אני שוכן
ברשתות דייגים כך גלתה זהותך...