מה שאתה לי היום,
ספק אם יהיו עשרה שכמותי מחר.
מבעד מעטה חושים מחודדים,
הפצעת בי,
חזור והפצע,
לסכל משבריי.
לפרוץ גבולותיי, מכאוביי, הגעת
וידיי אחזו בדממה.
מצפות לחומה של שמשך היוקדת,
לספוג מקרנה.
ולעת ערב אכבה,
צינה בקרבי תתפשט,
מה שלא היו לי מאה שכמותי אתמול,
יהיה חסרונך כעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.