צריך קובץ חדש כדי לכתוב
על אישה חדשה
ומין חדש

הלילה הזה קיבלתי
משהו אחר לחלוטין
מאישה

קיבלתי כנות והתעניינות
וחרמנות נואשת
שמצצה ממני הכול

נסעתי אתמול לעיר הגדולה תל-אביב
לפגישה עסקית בתחום ההנאה
הפסיכדלית

המונית הייתה עמוסה בשפחות זרות
אסיאתיות  שנסעו ליום החופש השבועי שלהן
לעיר הגדולה.

נראה לי שכולם רוצים לבוא לכאן,
כדי שיוכלו להגיד לאלו
שלא כאן,
"אני כאן"

ירדתי באזור שדרות רוטשילד
וטיילתי עם משפחות נובורישיות
לאורך השדרה
בלי פחד
למרות שבתיק היו שני משטחים

ברחבה של הבימה
עצמתי עיניים חומות
וחיכיתי לך
שתבואי לקחת ממני את זה

עלינו אלייך הביתה ופטפטנו קצת
עד שאמרת שצריך ללכת
להביא את הילד שלך

הכרת לי אותו
וככל שהתבוננתי בו לעומק
יכולתי לראות את עצמי
בתור ילד עם אימא אבל בלי אבא

ישבנו אצלך בסלון וגילגלת משהו
ומדי פעם הוא בא עם כדור, או משהו
שצריך לתקן
כדי שתבואי אליו ולא תהיי אתי
והבנתי אותו כי זכרתי לילה אחד
כשהייתי קטן
והתעוררתי בפעם הראשונה לבית בלי אימא
איזו חוויה קשה זו הייתה

לא הצלחתי להבין אם מאחורי כל הנוירוטיות
היה רצון כנה שאלטף לך את העורף
או שאלך
אז הלכתי

בתחילת הערב לא היינו עירומים
אבל משהו בתוכי אמר לי
שהלילה הבגדים יירדו ממני

וכשכבר היינו עירומים
כמעט לגמרי פתאום ואמרת לי
בטון מתיילד
"מה זה,
תוריד את הגרביים"
רציתי לבכות ונראה לי ששמת לב
למשהו

את מצטטת את הכתיבה שלי
ואני יודע שקראת אותי בשקיקה
כמו שקראתי אני אותך

השירים שלי, יש בם משהו
שקורא למישהי
לבוא
וכנראה שאתמול בלילה
בין כל הדימויים וההתרחשויות
בשירים שלי
באת אליי, ושינית בי משהו

שתינו לא מעט,
קודם בפאב ואחר כך
בחדר הנערי שלך
עם קטעי שירה על לוח שעם
(חשבת שלא הסתכלתי)

ולכמה רגעים הייתי משורר
אמריקאי מסויים עם חיבה לאלכוהול
שמצא שלולית שיכורה אחרת לטבול בה

נראה לי שבקרוב אפסיק לכתוב
לתקופה מסויימת

אני לא מרגיש מספיק מיואש

מיליונים שחיים עכשיו
לעולם לא ימותו
לעולם לא יטעמו פגיון
קר מנקב להם בריאה

מיליונים

ילדה אמריקאית שואלת בקול
של ילדה (נו מה?)  
"מה קרה לחתול המשפחתי
מה קרה לו"

ואני נזכר בכלב שלי
שחלה בדלקת קרום המוח
ובימיו האחרונים
חבט את עצמו בקירות
בלי רחמים
ואחר כך מת

זרקתי אותו עטוף בשקית גדולה מבד
לפח האשפה הירוק
והלכתי לאכול פלאפל בדוכן ממול
כבר אז ידעתי להדחיק נהדר

פתיחות של אלבומים
הן מוטיבציות נהדרות
לכתיבה

הילדים מהפרסומת של בנק הפועלים
חושבים שהמניפולציה הקטנה שלהם
עובדת עליי

ילדים קטנים שמספרים לך
על נפלאות הבנקאות
ועל כמה שהבנקאי שלך אוהב אותך

אם הבנקאי שלך היה אוהב אותך כל-כך
קרוב לוודאי
שלא היית מרגיש
זעם קטן מתלפף לך
על הרגל
בכל פעם שאתה נכנס לבנק שלך
אולי אני טועה
ואתה אחד מאותם ברנשים
שהמטבע והשטר לא זרים להם
ולכן בעצם יש לך סיבה טובה לשמוח כשאתה
נכנס לבנק

או זה
או שהצליחו לתמרן אותך לעמדה נוחה
שלא מאפשרת לך להשתחרר
מעול הדיכוי
(הנה ככה אני פותר את התעלומה)

מה שילדי הפועלים לא יודעים
זה שהשגתי את הכתובות שלהם
ושבקרוב אבוא לבקר אותם
עם כמה תובנות מרחיקות לכת
לגבי כלכלה

בזמן האחרון
בכל פעם שאני מתרחק
מהכתיבה
מלכתוב
באות אליי הרגשות
שמבקשות להיכתב
אבל כשאני חוזר לכתיבה
הכול בורח לי ומחליק בין הידיים
כמו קרפיון שלא רוצה למות

פורטיס בוא כבר
אנחנו מאחרים

הרגת אותי היום
מהתרגשות
כשאמרת לי
"אני מרגישה את הרגליים שלי
אבל לא פיזית"
התכוונת בעצם ליציאה הקרובה שלך
לחיים שלך
ורק שלך
ואמרת שמבחינתך
בחודש האחרון
את חצי הולכת

רק מי שמכיר אותך
ויודע שאת משותקת
מהרגליים
ומטה
יוכל להבין את זה

שמעתי שיר על גירושים
ששרה בחורה צעירה
שקוראים לה רגינה
שההורים שלה התגרשו
כשהייתה ילדה

היא מספרת על זה
כל כך יפה
באלבום הקטן שלה
שנקרא
"קיטש סובייטי"
כמו המזכרות הסובייטיות שמוכרים
במוסקבה בשביל פרוסת לחם

גם היא מצטטת את פאטי סמית
בתקווה שמשהו מפאטי יידבק אליה

ראיתי פרסומת לבנק
בהשתתפות מנחה טלוויזיוני אהוב
ומשורג

וכל מה שיכולתי לחשוב עליו
כשהוא סיפר לי
כמה אני צריך את הבנק שלו
היה

שהייתי שמח לקבל כמה דקות עם הבחור הזה
באיזו סמטה בשכונה שלי
או שלו

אני עובד עכשיו על טכניקה חדשה
של כתיבה

אני מרעיב את עצמי בלילות
עד שאני כבר לא יכול לחשוב
על דבר מלבד
הרעב

אני גם נותן לכמה יתושים לאכול ממני קצת
ואז
אני לוקח את עצמי לכתיבה
והכל מתחבר מחדש
כמו לחן פסנתר שאתה מנגן
בפעם הראשונה ואז
בשנייה ובשלישית
אתה שם לב שהכנסת תווים
שלא היו שם
תמיד