כל הזמן להלחם, באגרופים קמוצים,
להגן על החיים,  בעיקר על הפנים.
רגלים קצת כפופות, בריקוד תמידי ועיקש,
גם אם נופלים, מתרוממים הכי מהר שיש.

שוב מקפצים.
יד אחת מקדימה,
השניה מגינה על הבטן הרכה,
קדימה הכה בי
אני  מוכנה.

לא, אסור לבכות, אין להזיל כאן דמעה.
הידים מורמות קדימה.
כן, אני שוב מוכנה.

לא, אינני רוצה להכות בך
אך אם תלך מכאן, אפילו מבלי להכנע,
אני עוזבת את הזירה.
אין לי כל עניין להרוג אותך
אבל,
איני רוצה  להפגע.

אז אני מרימה שוב זרועות
מקפצת בהילוך איטי,
מתגוננת,
אפילו מפני חיבוק הדב
הטפשי.

אני לא צריכה שום דבר
רק עזוב אותי במנוחה.

עכשיו אני לבדי
מלכה הזירה.
ניצחתי,
אז מה.

עוד ניצחון כזה
ואבדתי...





עוד סיבוב
יקירי?