היא מופיעה  כל בוקר לעבודה,
אישה רגילה, מבית טוב,  מסודר.
בעל, שני ילדים, כלב וחתול,
פה ושם חופשה בחו"ל.

אישה שיש לה, כמעט הכל  ...

אני מתבוננת בה הבוקר,
היא  שונה.
מתקשה להחליט מה קרה,
אולי החיוך מרוח בזוית קצת עקומה
על פניה משקפים אטומות,
מסתירות הכל מעין רואה
מכסות על הבושה.

שאלתי לפשר.
משכה בכתף
וענתה בשלווה,
"אה, היה חושך כשקמתי
אז... רק  נתקלתי במיטה."

כן, אני כבר מכירה הסיפור
על האישה המוכה.
היא וילדיה הכלואים
במבוך ללא מוצא.
כמותה רבות מסתובבות בינינו
ואנחנו לא רואים
לא שומעים
אנחנו לא

עד שאת שמה נגלה
במודעת אבל  קטנה
באחד העיתונים.