אם הייתי יכול...
הייתי כותב עצה על פתק קטן ושולח אותו אל כל בני האדם.

"אל תהססו לבקש מספר טלפון מבחור/ה באוטובוס אשר מוצא/ת חן
בעיניך", היה נכתב בו.
זו העצה שהייתי מפזר בקרב העולם. היא נכונה וטובה על פני
האדמה. ניתן ללמוד ממנה על החיים שלנו כבני האדם, לאו דווקא
בנוגע לאהבה...
את העצות האחרות למדתי במסע החיים, לא מקריאת ספר ולא מאתר
אינטרנט. ככל הנראה גם הייתי כותב אותן בפתק הקטן, אם היה רק
היה מקום...

תלמדו להקשיב.
סוד הקסם הטמון בכל פסיכולוג טוב, מורה רציני ואבא מעולה...
היא היכולת להקשיב ולהאזין לרחשי הלב ברגעי החיים. פתחו את
היוזמה הזאת כל עוד נשמתכם בגופכם. תופתעו עד כמה מפלס
החיוביות עולה ואל תתפלאו אם תפסעו על הנתיב המנצח כשמסביב
תשואות של 42 אלף בני אדם...

תשאפו רחוק וגבוה, אבל לאט ובזהירות.
מעטים מבני האדם מבקרים את צעדם מדי פעם. אחרים פשוט זורמים
ונסחפים עד קו המים או לעומקו... חשבו את דרככם בעדינות ובאופן
מתאים לאותה סיטואציה בו אתם נמצאים. אל תחשבו שני צעדים
קדימה, אחרת תמעדו בצעד הראשון. אל תשאפו מהר ותפסעו בקיצורי
דרך, רבים נחנקו אל המוות והיו ללא מענה...  

אל תשפטו אדם בכיסו, כוסו וכעסו.
הדרך הבטוחה והטובה להכיר בן אדם אמיתי, היא לשוחח אותו בבית
קפה איכותי, בזמן שפוי ומבלי לדעת את חשבון הבנק שלו. תתרחקו
מבני אדם שיכורים, חלקם הגדול מחפשים את עצמם במציאות אחרת
ומנסים להיות מי שהם לא. תמנעו מלהיות ליד אנשים כועסים, רובם
לא מודעים למשמע קולם ועדיף להניח להם לכמה שעות. שפטו בני אדם
עפ"י חשבון לבם, מדד שטרות הכסף עלול יום אחד להיעלם...

תלמדו להביט בעיניים ותתאמנו בלחיצת יד.
השניות הראשונות, נחקקות בזיכרון ועלולות להכריע את גורלו של
אדם. עומקו של החיים משתקף דרך העיניים ומבטאות את שמחת לבו של
אדם אשר נתקל בכם ברחוב, לחיצת היד איתו תוכיח את האמת פעם
נוספת... תלמדו להביט בעיניהם של אחרים, תמיד תמצאו שם משהו
נסתר. תתאמנו בלחיצת יד, שער הכניסה אל עולמו של האחר.

סלקו מחשבות שליליות ודעות קדומות.
תזרמו מעט עם החיים וכמו שהם משתנים כך גם בני האדם. אל תיקחו
עמכם אל העתיד דעות מן העבר, כמו שאתם התבגרתם כך גם אחרים
וחבל לקלקל את זה במבט חטוף.
סלקו בבעיטה מחשבות שליליות. חשבו חיובי כל עוד יש בכם את
היכולת לחשוב, כך תבנו את הפירמידה בתבונה. אם תחשבו איך לא
להרוס אותה, תהרסו אותה.  

תהיו סקרנים, אך לא יותר מדי.
העולם מתקדם ובכך מתקיים מרוץ מטורף אחרי הלא נודע. ככל
שהסקרנות גוברת, בני האדם מבצעים יותר דברים בניגוד לדעתם.
הרגעים הקטנים האלו, גורמים להם לאבד הרבה דברים חשובים
ומשמעותיים בחיים. וחבל שרק לאחר מעשים, בני אדם מקבלים תובנה
מסוימת...

תלמדו את העבר.
מחוגי השעון תמיד מביטים אל המחר, שוכחים את צעדם האחרון. אל
תביטו יותר מדי אל העבר, אך תיקחו את מאגר הניסיון אל ההווה.
ובכך, תביטו בבטחה אל העתיד ובהיגיון בריא וראש צלול, תבנו
ימים טובים ואף חזקים יותר.

"זה גדול להיות גדול, אך יותר גדול להיות אנושי".

אם היו שולחים לי את הפתק הקטן ביום חמישי האחרון, דקות אחדות
אחרי שהרשמתי אותה במבחר קטעי פרי עטי שקיבלתי מהוצאה לאור
ובכתבה שהייתה עליי בעיתון מקומי... לבטח לא הייתי כותב את
המונולוג שקראתם.
מסתבר, שבעצות לאחרים תמיד אנחנו טובים אך כשזה נוגע בנו, אנו
נעלמים...