בכל פעם שהייתה רגלנו דורסת שריד
מליל האתמול, בקיוסק השכונתי של
המחר, גיא היה חוזר על המנטרה הקבועה.
הוא סבר שבעוד כמה שנים, לאחר
שיגמע מעט חמצן גולמי, הרים ויין
גם זרועות דקות מיוזעות ירוק זך
בעיניים, הו אז
יקים קיוסק. יעמוד מאחור הדלפק
מהעץ המהגוני שיזמין במיוחד, ובדיוק
המופתי שהרכות המזוגגת בעיניים הללו
שהבהיקו לובן חלוא אל מול קיר
הפורטרטים בדירה שלי
יאבחן בדידות. היה לו נוח לגיא
לחלום להבדל ואף לעשות מזה
כסף.
היומרה הזו נדמתה לי ציורית
בזמנו, ואולם שוב לא היטבתי לשים עין
ולב לחדות המכאנית שהתגלגלה
לכדי מניפולציה. בינות השאיפות הוא
הפריח בלון גז עתיר מלל ועורכות לשוניות
לתפארת, לאויר העולם שנתחם בקוליסות
של מופע האימים של רוקי. גם
שם לא הייתי.
בחולצת מדריכה צעירה עשיתי
את צעדיי הראשונים בשביל האבנים הצהובות.
נשלחתי מאובזרת במיקרופון
שגודלו אינו עולה
על שתי כפות מאוגרפות
לשאול
את העוברים והשבים תהיות
ברומו של
מושב, ולנסח מסקנות
ברומה של המאיה.
כך הסברתי לאם בודדת מה משמעות
הקצה השמאלי בו בתה משרבטת את השמש
שלה, החפה ממשקפיים;
הילד שכתפיו השזופות
ניבטו מבעד לקרע הדק של
חולצת אחיו שבגרו
מדיי לכדי המימדים הללו,
חייך לנוכח הקרניים העגלגלות
ששיוו לשמש מראה
של פרה כבדת עטינים.
"העושר נזיל", כך אמרתי
לו אז, לא יורדת לקצה סף המשמעות שהמודע
המהביל הצעיר שלי מייצר.
עזבתי את התופים ואת שעורי התיאוריה
בקונסרבטוריון המקומי, כשהמפיק המשופם נכנס
והסביר על חיפושיו האינטנסיביים אחר מנחה
טמפרמנטית שיודעת לפרוט. שנה מאוחר יותר
מיכאל גילה לי שהיו מביטים בי מכסאות האולם הרחב
כאשר הייתי פורטת על הפסנתר.
כך עזבתי את מאוויו של אבי המשופם כמו גם
את כאבי הבטן שאיימו להתפקע עד כדי
חוטי שני פרומים, כאשר הייתי בדרכי הרגלית
לשעורי הפסנתר. יחד עם השרת המזוקן הייתי
רוקמת תכניות ומעללים כיצד להבריח את המורה
ההיא המתולתלת בעלת הקמט הנוקשה במרכז הגבה
המדובללת.
הוא אמר שקומוניזם הוא צינור הרשע
ושההם עלו והתמקמו דווקא במושב בכדי
להריץ את המזימות
הקפיטליסטיות של ברית המועצות. אני הנהנתי
ויום למחרת הפצתי את הבשורה בין ילדי הכיתה היחפים.
גם אז חפשתי אחר מנהיג.
מטאטא ושאיפות הפכו גם את אברהם
הזקן בסרבל הבלוי שלו לנביא הבשורה.
המראה במתנ"ס הבריקה, כמו גם הדוק בעיני
כאשר שתמתי את אפי ונשפתי בחוזקה.
דמעות היו ניגרות מן העיניים, והאף היה
מאדים. כך הייתי ניגשת בחזרה אל האקורדים
ומסבירה ליוליה, שהייתה שליחת הברית הקפיטליסטית
הרשעה, שהרי אי אפשר להתווכח עם חולשות הגוף.
היא מצידה הייתה גורסת, פעם אחר פעם
שאני נכנעת מהר, מהר
מדיי ושבקצב הזה לא ננפיק
ראש ממשלה.
בבית לא היה מבין אבי מדוע אני קורעת דף אחר דף
כתוב נהיר בכתב היד שזיכה אותי בפרסי הספרות
לילדים בגיל בית הספר היסודי, ומדוע הייתי מכריחה אותו
לשבת על מיטת נעוריי הצרה ולצפות בי, משום שהיה צורך
בעד, ברגעי היצירה והכיליון. את הדפים הייתי קורעת, שיר
אחר שיר משוואה אחר משוואה. להשמיד ראיות
אחרי שלושה תשדירים של התכנית ההיא,
תפוזים וערוץ קהילתי בהנחייתי - התפטרתי.
העילה נבעה מהכורח להעמיד סקר רחוב,
בו האייטם המוביל יהיה התהייה
בדבר שאיפותיהם של זקני המושב
על דבר עיסוקם לכשיגדלו.
לא מצאתי את ההומורסקה בתכנית
ההיא, ולא העזתי לגשת לזקנה ההיא שלבשה את אותה החצאית
וישבה על אותו הספסל תחת אותו עץ מצהיב, ולשאול אותה
מה היא
בעלת המבט הנוגס במראות מסביב
תעשה כאשר תהיה גדולה.
זיסלעלע, הייתה משיבה לי, הו אז הייתי יכולה לנסח את המנטרה
השגורה היטב בפי הצר כיום; פנינו לאן?
זו הייתה הפעם האחרונה, בדיעבד
שסירבתי לנופח המקאברי ששלח יד שלטת גם אם לא שמתי
לב. המטאטא של אברם גם הוא
כבר לא עמד איתן אל מול
האבק. סוף דרכיה של מאיה בדרכים, כך אמרו
שיירים אחרונים ניתן למצוא במגירות בסמוך לפסנתר, בביתו
קלטות בהן משורבבת שפתה הלוקה, אותיות שורקות ומילים
חפות ממשמעות נשכנית כשם שרצתה שתהיה להן, מהלכת
שולל ברחבי בנייני המושב החרבים, מחייכת ו
מזעיפה גבה.
המורה למוסיקה בבית הספר היסודי לאחר שדיווחה על ניצחון
מוחץ של הסיפור הקצר פרי עטה, קבעה
שפעם אהיה ראש ממשלה. היום אני עומדת בקצה ראש
הדג ואוגרת עוד ועוד מים. הנה עוד ים עולה.
גלגל ההצלה צף, והכפפה סביב ידיי צרה מלהכיל את האחיזה
הנוירוטית הזו, חלקה מכדי לתפוס את מה שניתן כבר חמישה חורפים
במגש כסוף, תחת אף סולד. הקרקפת של האחות הסיעודית קירחת
משיערות בחלקה המזרחי, שריד למלחמה שאירעה שם.
האופק נראה כפסקול של סרט
אילם, הממחיש את המלל הבלתי ניתן לקריאה
אל מול המעגלים המשיקים סביב הגולם שאינו
נזכר במעגל הזה, שאין לו התחלה ואין
לו סוף.
השמיים יורדים בכבדות מסמאת
עפעפיים וגרם צוואר ענוג על השמש
הזו שקראה לקרן מאוחרת לידום, כי
הלוא אין צליל נוגה בין ערביים כמו
צליל הדממה. |
