נרדמים יחדיו בשקט
קמים בבוקר לעבודה
ומצליבים מבט נוגה בערב
שירה מתגעגעת לימים אחרים
כשידעתי לומר את שמה
באלף מלים מלטפות
כעת שירה היא שירה
שתי הברות שנזרקות לאוויר
בלי מטאפורות
ובלי דימויים
מיום ליום היא נחלשת
מרפה את חיבוקה
עיניה חוסר אונים
ואהבה
בעת היותי מבושם מעט
מיין טוב ומאישה נאה
אני חוזר לחרוז לשירה
שורה או שתיים
בטרם נעלם
עם הזריחה
אחרי חמש שנים וחצי פה, נראה לי שאני אפסיק בשלב זה, עד שמשהו
ישתנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|