עד עכשיו לא הבנתי
למה בעצם גרמתי.
ואולי העדפתי להכחיש,
להביט ברצפה במבט מביש.

כל כך קל להתחרט,
הכאב בפנים מורט
את כל העצבים,
זורקת את הפחדים.

זה מרגיש כל כך חי,
למרות שבפנים כל כך מת.
נזכרת במגע ידיי
מרגישה את זה בועט.

על קוצים כבר שעות,
רגשות, תחושות מענות.
נזכרת בשנאה מהולה באהבה,
עוד צביטה של תאווה.

זה מרגיש כל כך חי,
למרות שבפנים כל כך מת.
נזכרת במגע ידיי
מרגישה את זה בועט.

אני מבינה את הכל,
עכשיו תורי לסבול.
להתחרט, להתבייש,
לדאוג ששוב לא יתממש.

זה מרגיש כל כך חי,
למרות שבפנים כל כך מת.
נזכרת במגע ידיי
מרגישה את זה בועט.

שנאה מזוייפת, שקרית
מתפללת שלא תהפוך לאמיתית.
נשימה עמוקה
מתמלאת בחרטה.

זה מרגיש כל כך חי,
למרות שבפנים כל כך מת.
נזכרת במגע ידיי
מרגישה את זה בועט.