שותתת דם
אך זהו לא דמי
מתענגת על בשרך
כך אוכל אותך:
ראשית את עיניך
ובהם ניצוצות כחולים
כמים בם טבעתי.
אגמע דמעותייך
באותו צמא לראותך מתחרט
אחר, אוכל את אפך שהריח גופי כל ליל.
ואז את אזנייך ששמעו ממיטב פיוטי:
"אני אוהבת", "אותך רוצה"
ככלבה כסילה הייתי
אך לא עוד,
הנני טורפת כחיית השדה
ואתה לי סעודת נקמתי.
וקרניך שהיו לקרני אשמדאי,
ייבלו אזי כליל
ולא תנגחני עוד.
ופיך היורק אש,
ימלא אזי מים
ושפתיך הדבשיות
יחייכו את החיוך האחרון.
הן אטעם אצבעותיך
שכבשו בי כל חלקה טובה
ולא אחננך
ולא אתן צרי לגופך הפצוע.
וכשאשבע,
אפשוט להנאתי את עורך
ואפרד. |
