אם יכולתי את הגלגל לשנות,
ורק לגרום לעיני להיות פקוחות.
לראות איפה איבדתי שליטה,
ונסחפתי לכל הרגשות של האהבה.
לדעת שהמכה תיהיה קשה,
ואולי האמת לא תמיד טובה.
אני מודעת לזה שעכשיו המצב השתנה.
במקום להעלות על המסלול הנכון,
נפלתי, אל החלק התחתון.
מאיפה אני אמורה להמשיך עכשיו?
למה עדיין כואב?
ומתי יישתנה המצב?
טעות על טעות כל הזמן חוזרת,
המקום והעיתוי אף פעם לא נכונים,
ובסופו של דבר הלב שלי נשבר לרסיסים קטנים.
אני נופלת ונשברת בתוך התהום של עצמי.
ועוד פעם אני לא מבינה איך הרשית לעצמי לאהוב אותך?
אני כועסת על עצמי לא פחות ממך,
ותאמין לי שאני אומרת שזה לא היה בכוונה.
זה לא היה מתוכנן ולא היה ידוע,
ולא יכולתי לשקר לך,
כי בעיניך האמת עמדה,
ואני חושבת שלפעמים העדפת להסתיר אותה.
כל דבר שתגיד עכשיו,
שובר אותי, מכשל אותי, הורג אותי...
כי חוץ מלתת לזמן לעבור,
לתת לי לשכוח,
להתרחק.
אין מה לעשות.
אז עד כמה שאני אוהבת אותך,
ועד כמה שזה קשה גם לך,
אני מתכננת שתיתן לזמן לעבור,
בשביל שאת הסיפור הזה נוכל לגמור.
הרגש אליך הוא לא הרגשה קטנה,
לא דבר החולף בשנייה,
ולכן כרגע אני מעדיפה להסתפק בזכרונות
במקום לעבור איתך עוד חוויות.
חוויות שגורמות לי בסופו של דבר לבכות.
כל רגע כל חוויה גורמת לי להבין עד כמה טוב איתך,
ובעצם זאת הבעיה.
אי אפשר להגיד עליך שאתה לא טוב,
שאתה רע.
אי אפשר להגיד שאתה פוגע,
ויש עדיף ממך.
ולכן כל כך קשה לשם אותך מאחור.
כל כך קשה להוציא אותך מראשי...
אני יודעת שרק עכשיו דברים יישתנו,
תסתכל בעיני ותראה יותר,
תחבר דברים ותחשוב על זה,
אבל לבינתייים אני מעדיפה להבין שלא יהיה בינינו כלום,
ואין עתיד.