תקופה,
שהכל נראה לי כל כך רחוק.
בלתי מושג.
בלתי אפשרי.

זמן,
שהתשישות עוטפת אותי בחיבוק מנוכר.
העיניים נעצמות באופן לא מוכר.
שאני שוכחת את העיקר.

ימים של לבד,
של חוסר אכפתיות.
שהאהבה והאושר לא נראים באופק,
כשהכל שונא וקודר.

אני יודעת מה שעליי לעשות.
אך זה לא עוזר.
אני מתעלמת מהיעד,
מחביאה את המטרה.
הולכת לישון. לבד, מרירה,
בלית ברירה.
בוכה על עצמי,
על חוסר אחריות.
בוכה לבדי,
ומייחלת למות.

- 18 במאי 2006