יוני מיכאלי / אלייך |
את היא זו שבשבילה אני יושב.
כדי שאת תהיי מאושרת,
אני כותב לך למזכרת.
כי את כאן איתי,
צפונים יחדיו בביתך או ביתי.
ואני נותן לך משהו אישי,
מתנה להעניק לך, שבה לא תתביישי.
ואת תקבלי אותו ועוד תודי.
אך אני תוהה ובוחן,
האם בעינייך הוא באמת מוצא חן?
נתתי את המירב,
כדי להעלות את השיר הזה על הכתב.
למען יאירו פנייך,
וחיוך יתפשט על שפתייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|