דמיינו לכם מחזה: במאי, מלהק, שחקנים מכל גווני הקשת ואולם
מפואר ביותר אשר נבחר בקפידה; אולם פתוח כך שמכל עבר ניתן
לצפות בהצגה, הצגה שאינה נגמרת, אך עם זאת הצופים נותרים
מוסתרים מעיני השחקנים.
המלהק בוחר את השחקנים; מבין אלפי שחקנים המגלים רצון להשתתף,
הוא בוחר את הטובים שבטובים. הבמאי מרכז את כולם (שחקנים, אנשי
הפקה, אנשי במה, תפאורה, תאורה, עוזרים, מאפרים וכל שאר אנשי
הצוות) ומתדרך אותם לקראת ההצגה. כל אחד מהמשתתפים יודע את
תפקידו ואת כל הסצנות האפשריות שיופקו במהלך ההצגה, את
הפוטנציאלים, וזאת על-פי סיכומים והתחייבויות אשר ערכו
המשתתפים, כולל אנשי הצוות, בינם לבין כל שאר המשתתפים כולל
הבמאי, שכן אין זו הצגה רגילה עם התחלה, אמצע, סוף ומערכות בין
השלבים השונים, אלא זו הצגה אוניברסלית, כזו שכולם יודעים מתי
מתחילים אך איש, אף לא הבמאי, יודע כיצד תסתיים ומתי, הצגה
שבמהלכה יתווספו אליה עוד שחקנים; חלקם יפרשו ואחרים יוחלפו,
הכל על-פי הצורך והתפתחות העלילה.
בניגוד לכל הצגה רגילה שבה לומדים השחקנים את שורותיהם בעל פה,
בהצגה מופלאה זו, מרגע העלאת המסך, ישכחו כל השחקנים אשר על
הבמה את כל אשר למדו בעל פה: את תפקידם ואת מטרת ומהות ההצגה;
הם יהלכו כסומים באפלה. לעזרתם יבואו כל אנשי הצוות אשר תומך
בהצגה, כל אנשי התחזוקה והתפאורה, וכן חוקי המשחק אשר יינתנו
להם ע"י צוות אנשים המקורב לבמאי ואשר להם יכולת כניסה בכל עת
להצגה. הם אינם חלק מההצגה אך תפקידם לכוון ולהנחות את השחקנים
כאילו במקרה, כאשר האחרונים יבקשו הכוונה, לספק להם מידע על
הדרך שבה הם הולכים והכל בהתאם להתפתחות העלילה. תפקיד השחקנים
על פניו נראה קל משהו אולם עליהם לזכור את השורות אשר למדו בעל
פה, את התפקיד שלו יועדו טרם עלו על הבמה, את כל ההסכמים אשר
ערכו עם הבמאי ועם שאר השחקנים, להבין את משמעותם ואת זהותם
בעלילה, לזהות עד כמה מופלאים וענקיים הם.

כפי שבוודאי כבר הבנתם, זהו משחק הבריאה, הבמה הנה כדור הארץ,
השחקנים הנם בני האדם, העוזרים ואנשי הצוות הם המדריכים שלנו
והשליחים אשר באים לסייע לנו בהתפתחותנו והבמאי הנו הבורא
שלנו.

אחרית דבר

אכן הצגה מופלאה היא זו ואנו השחקנים, כל אחד מאתנו הוא ישות
מופלאה ורק התרדמה שנפלה עלינו במהלך מופע מופלא זה מונעת
מאתנו לראות מי אנו באמת. אין בהצגה זו טובים ורעים על אף
שישנם ייחוסים על מנת לאפשר לנו התפתחות לאורך זמן. אך כפי
ששמתם לב אנו השחקנים קובעים את התפתחות העלילה ואיש אינו יודע
לאן זה יוביל אותנו, הכל תלוי בנו. לכן פקחו עיניכם, זהו את
עצמכם ושתפו פעולה בהצגה (בחיי היומיום) עם כל שאר השחקנים;
הבינו כי אין מקריות, מה שקורה בהצגה כך בחיים, שכן היו
למשתתפים תכנונים מראש טרם איישו את הבמה, אותם הסכמים בין
השחקנים לבמאי. ראו בכל אדם אשר פוגש בכם, בין אם מסריו פוגעים
בכם ובין אם לאו, את אותו עוזר במאי אשר נשלח לסייע בידכם על
מנת שהעלילה שלכם ושל כולנו בעצם תמשיך להתפתח.