כאן על המגדל
הזמן עובר לי ביחידות של שיר
וזה מזכיר לי שכשהייתי קטן
אהבתי בבינרית לספור: אפס, אחת, עשר,
אחת-עשרה, מאה, מאה ואחת יחידה.
ויש כאן משמעות כפולה.

השיר הבא תמיד יוביל אותי למקום אחר
וזה מזכיר לי שהייתי קטן
הייתי קטן הייתי קטן
ועכשיו אני גדול מאה ועשר, מאה אחת-עשרה,
כבר אלף, כמובן, אני גדול
כשבא השיר הבא, אני רוצה לכבוש
אני דגול מרבבה
אני רוצה לכבוש את החלל, את השמיים
שהם לא הגבול שלי.
הגבול שלי הוא - השיר הבא
הוא הוא וו וו הו הו.                   כל השורה בשורוק

הזמן עובר לי ביחידות של שיר
וזה אומר, שבעצם, בתוך שיר הוא נעצר
אלף אחת, אלף ועשר, אלף אחת-עשרה,
אלף ומאה, אלף מאה ואחת, אלף מאה ועשר, אלף מאה ואחת-עשרה
אני מגיע, אני מגיע למספר חמש ספרות
אני מתלהב אני שותל יערות אני מונה שערות
אני מקים חורבות, אני גדול, לא, אני קטן, לא,
אני גדול, לא, אני קטן קטן.

כאן על המגדל
הזמן עובר לי ביחידות של שיר.
וזה מזכיר לי שכדאי לי להמציא לי שיר אחר
אם ברצוני שהזמן יעבור לי מהר
אני כל כך לא יודע...