אני מרגישה את הנוכחות שלו. הוא פה, מסתכל עלי.
הוא על ענף או דרך משקפת, אני לא יודעת,
אבל אני בטוחה שהוא כאן, הוא אמר לי שהוא עדיין אוהב אותי.
אפשר להרגיש אותו בכל מקום.

אני עושה REWIND וחוזרת לפעם האחרונה שדיברנו, לפני שנתיים,
בדיוק. במאי. נסענו לצימר יחד, היינו במיטה. הוא חיבק ונישק,
החזיק לי את הידיים, נורא חזק. אמרתי לו שיש לי כאב ראש, לו זה
לא שינה כל כך. כשהוא גמר, ביקשתי ממנו שילך ממני, אבל הוא
נורא אוהב אותי, הוא רצה לחבק ולנשק.

אני זוכרת את הנקודה שבה התחלתי להיגעל ממנו, ישבנו בצהריים
בסלון, בצימר, הוא אכל שוקולד ואת העטיפה זרק על הרצפה.

שוב REWIND בלתי נשלט לכיתה ז', יצאנו לטיול שנתי לחיפה, היינו
בכרמל ובגנים הבהאיים. הלכנו הרבה ברגל והיה חם. רוני מהכיתה
קיבל סטירה מהמורה כי הוא זרק עטיפה של מסטיק ברחוב.
אחרי הסטירה היא הסבירה לו שיש 6 מיליון יהודים שמתו לפני
שהגיעו לאדמת ארץ ישראל, ושזו התנהגות של ערבים ברברים לזרוק
דברים על הרצפה, ושאם הוא רוצה שישראל תראה כמו ג'נין אז
שימשיך.

אחרי עניין העטיפה אמרתי לו שאני יוצאת לעשן, במקום זה לקחתי
את התיק שלי מהחדר מבלי שישים לב ויצאתי לכביש הראשי לתפוס
טרמפים מהערבה למרכז.
בדרכים, פגשתי הרבה אנשים שדיברו, דיברו כל הזמן. אבל עם כל
רכב שעקף אותנו או שנצמד קצת יותר מדי, הרגשתי את הנוכחות שלו.


הוא מסתכל עלי. אני רוצה לעשות FORWARD ליום שבו הוא יתעוור.