כבר הרבה זמן שלא מילאה אותי תחושה כל-כך נוראית שלא נותנת לי
לישון. אולי זה האלכוהול ואולי זה הרגשת הנבגדות ואולי זה פשוט
אתה.
כנראה שפגעתי ביותר מידי אנשים לאחרונה אם הבומרנג הזה ככה
פילח לי את החזה... אבל האמת, מה אני כבר יכולה לעשות עכשיו?
אני כותבת לך כי זה נעים לי לחשוב לרגע שאתה באמת מקשיב ושבאמת
אכפת לך. הרבה יותר קל לכתוב לנמען מאשר אוסף מילים שבורות
באוויר. מה גם, אין אדם בעולם הזה שבא לי כרגע לדבר איתו חוץ
ממך. לצערי אבל, למדתי בכאב רב... שגם אתה כבר לא תבין אותי.
בוקר כזה שכואב לי כל חלק בגוף ובמיוחד הלב. אתמול אמרתי
שמתישהו מישהו ריסק לי את הלב לחתיכות וידעתי שכל אחד מרגיש
לפעמים קצת חשוב מידי.
כשיש לי חבר אני לא יוצאת למסיבות, אתה יודע את זה... בכלל
שנאת את האובר חיים שאימצתי לעצמי לאחרונה רק כדי לא לשקוע בכל
מה שבאמת הולך בתוכי. רק כדי לא לחשוב יותר מידי על הכל, רק
כדי לנסות לזרום עם החיים.
לרגע אחד מאוד אמיתי שנמשך לא יותר מידי זמן, רציתי כל-כך
שתתקן אותי כי אני לא מצליחה לבד. אני לא יכולה לבד.
ואז הבנתי שאתה הרבה יותר שבור ממני.
כשבן-אדם אחד מתנפץ לרסיסים לא צריך יותר מחיבוק מכיוון נכון
שיעזור לו לעבור את הלילה... אף אחד מהנוכחים שבאתי איתם אתמול
למסיבה, לא באמת יודע למה היה לי כל-כך רע. אף אחד מהם גם לא
באמת טרח לשאול. בעצם, הבחור השיכור עם הגופייה האדומה שהתעקש
שאני אגיד לו מה הבעיה ואני כל-כך רציתי לבכות אבל הדמעות ידעו
שכל החרא הזה לא שווה בכי אלה סתם פקיחת עיניים.
לא נעים להתעורר כשאתה בהכרה... אני מניחה שמי כמוך יודע את זה
או שאולי בעצם נמנעת מזה בדיוק כמוני.
אם אני אגיד לעצמי בראש שהכל בסדר, זה לא יעשה את הכל בסדר.
ואם אאמין שיהיה בסדר בסוף, אני אחיה בצפייה מטומטמת לחלוטין
של אנשים אופטימיים שמחפשים תקווה קטנה להיאחז בה אבל התקווה
הזאת ריקה כמו האוויר הזה שמסתובב לי בחדר.
לפעמים בא לי לכבוש אותך ואז אני נזכרת שצריך שניים לטנגו
ושאני בכלל לא יודעת טנגו ומה גם אני שונאת לרקוד עם גברים.
אני רוצה לכבוש אותך רק כדי להרגיש יותר חשובה מכולן, או סתם
חשובה למישהו. סתם.
רק לא להרגיש את הלבד הזה שתוקף אותי מכל הכוונים ומעיר אותי
אחרי שעתיים עם טעם מר בפה. זה לא אשמתך, אני יודעת... אתה
יכול לשאול עכשיו מיליון פעם מה לעזאזל אני רוצה ממך ואיך בכלל
אתה קשור. ואני אוכל להישבע לך בלב שלם שהפעם הזאת, אתה לא
קשור כלל... ושזה מה שדיי מפחיד אותי, כואב לי כרגע יותר מאלף
לילות של געגוע והכאב הזה בא מאנשים אחרים לחלוטין. אולי כי
הייתי בטוחה שבאמת אכפת להם ממני, כמו שהייתי בטוחה שאתה באמת
אוהב אותי וכשהכל לאט לאט מתמוטט לי וזה אבק ששורף בעיניים...
אני לא יכולה שלא להתרסק ישר לתוך המילים שלך.
לקחת לי את המילים שלך והשארת אותי ערומה ופיכחת מאי פעם.
הקור הזה מזכיר לי כמה דברים לעולם לא משתנים אבל אנשים תמיד
כן.
למרות ששנינו יודעים.. ששום דבר כבר לא מפתיע אותי יותר מידי.

אני אוהבת אותך...
וזה בא מהמקום הכי טהור שיכול להיות קיים אצלי.
אני אוהבת אותך וצריכה אותך כי אני מאבדת לאט לאט את המצפון
שלי.
ואתה יודע יופי... שעל השטויות שאני עושה... מתישהו בסוף, אתה
תכעס עליי הרבה יותר משאני על עצמי.

אתה, זה לא הוא.
וזהו בעצם.


20.5.06- נכתב מתוך געגוע לאנשים שכבר המון זמן לא חלק מהחיים
שלי. פשוט הרגשתי צורך שזה יהיה פה.