אין לי כוחות יותר, אין לי אוויר, אני נחנקת. כמו חוט שנמתח,
תכף נקרע. אני והלב שלי חתוכים לגזרים. איך האהבה הורגת אותי
כל פעם מחדש. זה לא אותו הדבר, מלבד הגעגוע. כל כך הרבה כאב
ואין זמן לנשום בין לבין. הידיים כבר רועדות, לא יכולות להחזיק
את הראש מעל למים. ואיך העיניים אדומות מרוב דמעות שלא רוצות
לצאת, גוש גדול בגרון. ואיך הלב מפמפם, זועק להחייאה. חיוכים
מזוייפים, ניסיונות נואשים. הפחדים מנקרים בי. מכרסמים אותי
מבפנים. אם לא הוא אז אף אחד, יותר טוב כלום מכמעט. כמה פחדים.
כמה כאב. ובכל העולם לא מוצאים בנאדם שיקח את הכאב ויתן לו
לישון. פעם עוד היית עפה לנו, ככה לשמים. יום אחד אולי תפסיקי
לרוץ. יום אחד.