בחיפושים אחר החומרים,
דולה אבני הרהורים,
מצטופפת להביט לי בעיניים,
נתקלת בנשמה אחת או שתיים.
שיקוף עצמי ביקשתי מאדון,
בסוף קיבלתי רק מדון.

תלויה בחלל הזמן
אין חץ שמורה את הדרך,
ראש קטום שואל לאן
אין אנוש שמשפיף ברך.

מתחפרת בשבילי היגיון,
מהמורות אישיות סודקות את הרצף,
תמרורים מחמירים אידיאל
עינייך נישאות בשצף.

חוטם ארגמן עמל ויגע,
לאות הריאה מחמצן ארובה,
הלמות הליבה מתדפקות על העצב,
שאיבות של דמים
מאיצות את הקצב.

מתחככת בברנש נגוע,
זה שנדבק במחלת ההמון,
זילות ערכים,
מעשים אין מדוע,
מאביסות את בהמת הריבון.

רפיון המוסר,
מנומק בצרכים של חופש,
האמוציות מומרות בבשר,
הרגש יצא לנופש.
תענוגות יצרים נמכרים על מדפי התשוקה,
תאגידי ערטולים מפוטמים מזילות האישה.

מצורעים במחלת רדיפה,
עירומים כל מעטה של צנעה,
קמלים אל מול צחיחותו של הרגש,
נבולים נוכח גוויעתה של הנפש.