כשהציניות כבר עוברת כל גבול
ואתה מבין את זה,
עולה לך חיוך על הפנים.
אתה מסתכל החוצה מהמרפסת,
רואה את הכביש, את המכוניות,
את הדמויות הקטנות מהלכות להן הלוך ושוב
ומחייך.
כל אחד ואחת עם שיער יותר כהה,
מכנסיים יותר כחולים,
שרוולים קצרים על ארוכים,
הולכים.
אחד ימינה, השנייה שמאלה,
כאילו יש להם גם לאן ללכת,
כאילו הם יודעים מה הם צריכים לעשות.
ואתה.
אתה נשאר על המרפסת, מסתכל החוצה,
עם סיגריה ביד שמאל וכוס מיץ פטל,
מנסה לעשות משהו עם החיים שלך.