סתם סיפור להוריד משהו מהלב, משהו שיושב ומפריע, בלי מסר חברתי
או משמעות עמוקה... סתם...
אמרת לי שלהיות מאוהבת זו ההרגשה הכי טובה ושאתה לא מאוהב וזה
מעצבן אותך, הדבר היחידי שעלה לי בראש זה: אני פנויה.. אתה
יכול להיות מאוהב בי, כי אני מאוהבת בך ולי זה לא הכי כיף אבל
אני חושבת שההרגשה הזאת תעבור אם אתה תהיה מאוהב בי חזרה וזה
לא כל כך קשה, אתה בעצמך אמרת לי שאתה לא מבין איך אין לי חבר
אז מה הקטע? כי אני לא מספיק מטומטמת כמו אנסטסיה או לא שרמוטה
כמו חן.. אתה לא רוצה משהו בוגר אחראי בערך, חכם שתוכל לדבר
איתו? תעזוב, זה גם ככה לא חשוב אין לי סיכוי, וכנ"ל גם לקשר
הזה אתה עסוק מדי בחברים הערסים המפגרים שלך.. קיצר שנינו
מעולמות שונים אז למה אני אוהבת אותך כל כך אולי זה דווקא
העניין שאני יודעת שאני לא יכולה להשיג אותך, משיכה מטומטמת,
משיכה של בנים...