על גופי יטמנו שלושת מרפקי ידי.
אוזני האחת תאנפף-נבל מהעבר הצפוני של החדר
השנייה תלמד פלח תפוז-קפוא לנגן בשתי
מנגינות קרח מכאניות נוסטרדאמיות
בדרום החדר הספון זיזי עץ.
עכשיו ניקזתי עצמי אל פתח-אוויר סביל
עליו המתווכת עוד תדבר ותרחיב, לקשור עירום שכול
אל אותו גיבן כבוי בלהט.
ברגעים הצנומים של יחידות גופי עם עריסות עיניהם
של אותם האנשים המנוקזים, אפליג עם כובע עיתון
על תחבורת ראשי. אם הייתי מדברת הייתי מדובבת
סרט צרפתי שפעם ראיתי ואחליט החלטות של מה בכך:
הייתי משכינה סביב כתלי-טבורי סנדלר.
ידיו היו קשות ויגעות באתי אחרי
הסנדלים והשכבנו אהבה בתווים צמאים
עוד רגע ואני מתכנסת אל החלקים הרקומים.
כשאהיה בפנים, ביקשתי מן המתווכת, אני רוצה
לגור בתוך הלוויתן של פינוקיו, לקטוף מים
לאבד את המוות בטביעה
ואז
לחזור מפורכסת כפנינה |
